יט – שאלות נוספות

מובא בתלמוד (נדרים כ, א), שאמר רבי יוחנן בן דהבאי, סחו לי מלאכי השרת: “אילמים מפני מה הויין (נהיים)? מפני שמנשקים על אותו מקום (שממנו האשה מתעברת)… סומים מפני מה הויין (נהיים)? מפני שמסתכלים באותו מקום”. אולם בסיום הסוגיה אמרו, שזו דעת יחיד, אבל לדעת חכמים, אין בדברים הללו איסור (שם כ, ב).

יש ראשונים שמחמירים וסוברים שאסור לנשק ולהסתכל באותו מקום, אבל אין בדבר סכנה (ראב”ד). ויש ראשונים שסוברים שהדבר מותר, אבל מידת חסידות לחוש לסכנה שבזה (סמ”ק). אולם לדעת רובם המכריע של הראשונים, דעתו של רבי יוחנן בן דהבאי נדחתה והלכה כדעת חכמים שאין בדבר לא איסור ולא סכנה. ולא זו בלבד אלא שיש מהם שאומרים, שגם אין בדבר חסרון קדושה (יראים). ורבים סוברים, שאף שאין בדבר לא איסור ולא סכנה, מכל מקום מנהג צניעות וקדושה שלא לנהוג כך (רמב”ם, סמ”ק, רמ”א אה”ע כה, ב).

למעשה, כיוון שדעת רוב הראשונים להקל, ובנוסף לכך גם לאוסרים האיסור מדברי חכמים בלבד, אין בדבר איסור. אמנם כיוון שלדעת רוב הראשונים מצד הצניעות והקדושה עדיף להחמיר, נכון לחוש לדעתם (רמ”א אה”ע כה, ב). אבל כאשר הדבר משמח מאוד אחד מהם, ובלא זה שמחתו פגומה, הרי ששמחת מצוות עונה גוברת, וראוי שינהגו כדעת רוב הפוסקים. ואם ירצו להחמיר, יימנעו מזה בחיבור שיכול להיות ממנו עיבור. וכאשר אחד מבני הזוג חש מזה דחייה, נכון שינהגו כדעת המחמירים.

אין לאשה הגבלות ביחס לנישוק וראיית האיבר של בעלה. אמנם נכון שלא יעשו דבר שדוחה אותו או אותה. ואם דבר מסוים משמח באופן מיוחד אחד מהם, אף שהשני אינו מעוניין בו כל כך, כל זמן שאינו דוחה אותו, יש בו צד של מצווה, שכל מה שמוסיף לאהבה ולשמחת החיבור שביניהם, בכלל מצוות עונה ומצוות וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (ויקרא יט, יח).[21]


[21].. לדעת רוב הראשונים, הלכה כדעת חכמים, ומותר לאיש לנשק ולהסתכל באותו מקום, ואין בדבר סכנה לילדים, מפני שדעתו של רבי יוחנן בן דהבאי נדחתה, וכפי שאמר רבי יוחנן (נדרים כ, ב): “זו דברי יוחנן בן דהבאי, אבל אמרו חכמים, אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה”. אמנם רבים מהם סוברים, שאף שאין בזה איסור וסכנה, מ”מ מנהג צניעות וקדושה שלא לנהוג כך. כ”כ הרמב”ם (איסו”ב כא, ט; פיהמ”ש לסנהדרין ז, ד); מאירי (נדרים כ, ב); כל-בו (עה); וצדה לדרך (מאמר ג, כלל ד, פרק יד). ומעין זה כתב סמ”ק רפה, שמידת חסידות לחשוש לסכנה. ←

ויש סוברים שאין בדבר חסרון קדושה. כ”כ יראים (מובא בשטמ”ק נדרים כ, ב); וכך אפשר להבין מדעת מחזור ויטרי (תקכח), אשכול (הוצאת אלבק, הל’ צניעות דף לד, ב), שכתבו שהלכה כחכמים מבלי לציין עוד דרגה של צניעות או קדושה. (ויש ראשונים שהרחיבו בדיני ומנהגי עונה ולא הזכירו את אזהרותיו של רבי יוחנן בן דהבאי, כמו הרמב”ן באגרת הקודש; וסמ”ג ל”ת קכו, ומשמע שלדעתם אין בזה איסור ופגם קדושה).

ויש מחמירים וסוברים שאסור לנשק ולהסתכל באותו מקום, אבל אין בדבר סכנה. ועל נישוק כתבו שיש איסור ‘בל תשקצו’. כ”כ הראב”ד (שער הקדושה) וטור (או”ח רמ; אה”ע כה). וכך עולה מאוהל מועד (דרך אחד עשר, נתיב ב). גם בשו”ע או”ח רמ, ד, כתב כדעת הראב”ד שאסר. וכ”כ בית שמואל כה, א; חכמת אדם קכח, ג; עוד יוסף חי שופטים טז; אג”מ יו”ד ב, עה; דרכי טהרה כב, ד.

אולם בב”י אה”ע כה, כתב שלרמב”ם אין איסור, ומשמע שסובר שכך העיקר להלכה, ועל כן בשו”ע אה”ע סימן כה, לא הזכיר שום איסור. והרמ”א שם, ב, כתב: “ואע”פ שמותר בכל אלה, כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו”. וכן ביארו האחרונים את שיטתו, שמעיקר הדין מותר, ומשמע שהסכימו עימו (עצי ארזים, תורות אמת, עזר מקודש, ישועות יעקב, על הרמ”א שם. וכן ביאר הרב קאפח איסו”ב כא, טו, ברמב”ם). וכ”כ להלכה: לבוש כה, ב; וערוה”ש יא. וצריך לומר שבשו”ע או”ח כתב לאסור מצד קדושה וצניעות, אבל כיוון שמצד הדין אין בכך איסור, לא הזכיר זאת בחלק אה”ע. ויש סוברים שמותר לנשק ולהסתכל באותו מקום, אבל יש בדבר סכנה, כאשר הדבר נעשה באותו חיבור שממנו העיבור. וכך מפורש בכלה רבתי על דברי רבי יוחנן בן דהבאי: “וכולהו הני דאיעברה בהאי ביאה”. וכך נראה ממנורת המאור הקדמון פרק י.

עוד יש להוסיף, שאפשר אולי שלדעת המחמירים איסור הנישוק הוא רק במקום החיבור, היינו הפתח עצמו, אבל לא במקום שבו התענוג מרובה. ואפשר אולי שלדעת המחמירים איסור ההסתכלות הוא לנוהגות לגלח שיער אותו מקום, שאז הוא גלוי לגמרי. עוד אפשר שאיסור ההסתכלות הוא דווקא במבט ממוקד כשיש אור, אבל במבט שטחי או כשיש אור חלש מאוד, אין איסור, וכ”כ עזר מקודש אה”ע כה, א. והרב יוסף משאש (מים חיים ח”א עמ’ צב), סובר לעניין הסתכלות שהחשש שמא תתגנה עליו, ולכן כיום שיש מקלחת בכל בית ורגילים לרחוץ יותר, אין איסור. ואפשר לבאר שכיוון שגם הזהירות בנישוק משום ‘בל תשקצו’, ממילא במצב שמרבים להתרחץ, אין חשש. וכל אלו ספקות שמצטרפים לדעת רוב הראשונים שסוברים שאין בזה איסור כלל.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן