ראוי לשאול, הרי כלל ידוע הוא שחכמים אינם גוזרים גזירה לגזירה, ואילו באיסור לאכול בשר על שולחן שיש עליו חלב, וכן באיסור לאפות פת חלבית או בשרית, גזרו גזירה לגזירה. שהרי רק בשר וחלב שהתבשלו יחד אסורים באכילה מהתורה, וגזרו חכמים שלא לאכול בשר עם חלב גם אם לא התבשלו יחד, ומדוע הוסיפו לגזור גזירה לגזירה, ואסרו גם להעלות בשר וחלב יחד על השולחן בעת הסעודה, וכן אסרו לאפות פת חלבית או בשרית?
בארו המפרשים, שביחס לאיסור בשר וחלב החשש ממכשול גדול במיוחד, הואיל והבשר בפני עצמו מותר, והחלב בפני עצמו מותר, ושניהם מצויים במטבח, ובקלות הם עלולים להתערב, ולכן הוצרכו לגזור בהם גזירות לגזירות. ועוד, שאם חכמים לא היו מוסיפים בזה גזירות, גם הגזירות הבסיסיות לא היו מתקיימות, לפיכך כל הגזירות נחשבות כגזירה אחת שנועדה לבצר את ההפרדה שבין בשר לחלב.
לא זו בלבד, אלא שבכל גזירות האכילה, השוו בשר עוף וחיה שאיסורם מדברי חכמים לבשר בהמה שאיסורו מהתורה, מפני שאם יקלו בעוף או חיה, יטעו להקל גם בבשר בהמה.[5]
על מאכלים אסורים אחרים לא גזרו חכמים, מפני שאין חשש שישראל יבוא לאכול מהם, הואיל והם אסורים עליו לגמרי (ש"ך פח, ב). אמנם במאכלים שאין האיסור ניכר בהם, כדוגמת פירות ערלה, יש להיזהר (עי' פרי תואר פח, א).
