ח – מאכלי פרווה

מאכל פרווה הוא מאכל שאינו חלבי ואינו בשרי. לכתחילה יש לשמור על ההפרדה בין המינים, וכאשר מתכוונים לאכול מאכלי פרווה עם בשר – לבשלם בסיר בשרי; וכאשר מתכוונים לאוכלם עם חלב – לבשלם בסיר חלבי. וזאת כדי למנוע בלבול, שאם יתרגלו לאכול מאכלי פרווה שבושלו בסיר בשרי עם חלב, יתכן שלעיתים יטעו ויחשבו על מאכל בשרי שהוא פרווה ויבואו לאוכלו עם חלב או להפך. וכן יש לחשוש שמא לעיתים לא ינקו את הכלים היטב, ואזי יש חשש רחוק שמאכל הפרווה יקבל טעם מהסיר ויהפוך לבשרי או חלבי ויטעו לאוכלו עם המין השני.

אמנם בשעת הצורך, מותר לבשל מאכל פרווה בסיר מתכת או זכוכית בשרי נקי כדי לאוכלו אחר כך עם חלב או להפך. כמו כן מותר בשעת הצורך לחתוך מאכלים חריפים כדוגמת בצל ושום, בסכין מתכת בשרית שנוקתה היטב, עבור תבשיל חלבי או להפך. ואמנם יש מחמירים ואוסרים לאכול עם חלב מאכל פרווה שבושל בכלי בשרי, או להפך. אולם כיוון שברור מעבר לכל ספק, שלאחר שמנקים כלי זכוכית ומתכת עם סבון, הם אינם פולטים טעמים (להלן לב, ו; ח), הלכה כדעת המקילים (להלן לב, יא-יב).

אבל אם בישלו את מאכל הפרווה בקדירה של מתכת או זכוכית בשרית או חלבית שלא ניקו היטב עם סבון, נחלקו הפוסקים אם מותר לאכול את תבשיל הפרווה עם המין השני. וכן אם בישלו את מאכל הפרווה בכלי חרס בשרי או חלבי, למרות שניקו אותו היטב עם סבון, כיוון שהחרס בולע טעמים לתוכו, נחלקו הפוסקים אם מותר לאוכלו עם המין השני. [8]

קרש חיתוך מעץ או מפלסטיק סופג טעמים, לפיכך, יש לייחד קרש מיוחד למאכלים בשריים וקרש מיוחד למאכלים חלביים. ומי שרוצה לחתוך מאכלים לשני המינים, צריך לייחד גם קרש למאכל פרווה. בדיעבד, אם חתכו ירקות על קרש חיתוך בשרי שניקו אותו היטב, ועירבו אותם בתבשיל חלבי, התבשיל כשר. אבל אם הירקות היו חריפים, כדוגמת בצל, ולא היה בתבשיל פי שישים כנגד הבצל, יש לאסור את התבשיל באכילה, שמא דרך הבצל נכנס בו טעם חלב. ובשעת הדחק יש להקל (להלן לב, יב).


[8]. דין זה מבואר בהרחבה להלן לב, יא, 14. ובקיצור, שלוש דעות בדין זה: א) מנהג חלק מיוצאי ספרד על פי ר’ יוסף קארו בבדק הבית: מותר לכתחילה לבשל בכלי בשרי בן יומו תבשיל פרווה כדי לאוכלו עם חלב או להפך. ב) מנהג רוב יוצאי ספרד על פי המבואר בשו”ע צה, א: לכתחילה אסור לבשל בכלי בשרי בן יומו תבשיל פרווה כדי לאוכלו עם חלב או להפך, ואם הכלי אינו בן יומו מותר. ג) למנהג יוצאי אשכנז: גם בכלי שאינו בן יומו בשרי אין מכינים מאכל פרווה כדי לאוכלו עם חלב או להפך. ובדיעבד אם כבר בישלו מותר בשעת הצורך לאוכלו עם המין השני. ואם הסיר היה בן יומו, גם בשעת הצורך אין מקילים בזה, ורק בדיעבד אם כבר התערב, אין אוסרים את המאכל.

מחלוקת זו קיימת כיום לגבי כלי חרס ועץ, וכלי מתכת וזכוכית שלא נוקו היטב עם סבון. אבל בכלי מתכת וזכוכית שנוקו כראוי עם סבון, הואיל וידוע שלא נותר בהם שום טעם מהמאכל הקודם, בני כל העדות רשאים לנהוג כדעה המקילה, כמבואר להלן לב, יא, 14. אמנם לכתחילה כדי לשמור על ההפרדה בין בשר לחלב, נוהגים כמבואר למעלה.

וכן לגבי סכין בשרי שחתכו בו מאכל חריף, או סיר בשרי שבישלו בו מאכל חריף, נחלקו הראשונים אם המאכל החריף מפני חריפותו סופג את טעם הבשר. וכיום בכלי מתכת וזכוכית שנוקו כראוי עם סבון, יש להורות כדעת המקילים. כמבואר בהרחבה להלן לב, יב, 15.

תפריט ההלכות בפרק

תפריט הפרקים בספר

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן