ו – הפרדה בין מאכלי בשר וחלב

הרוצה לאכול בשר על שולחן שאכלו עליו חלב או להיפך, צריך לנקות את השולחן משיירי המאכל הקודם, ובלא זאת אסור לאכול על השולחן את המין השני. וכן אסור לאכול בשר על מפה שאכלו עליה מאכלי חלב או להיפך, בלא שתהיה נקייה משיירי המאכל הקודם (שו"ע פט, ד). אם המפה מבד שסופג את הלכלוך, יש לכבסה. ואם היא מפלסטיק שאינו סופג לכלוך, אפשר לנקותה עם מטלית לחה. גם כאשר מקפידים להניח את המאכלים בתוך צלחות, יש לנקות את השולחן בין אכילת בשר וחלב.

לחם שהוגש בסעודה בשרית, אם יש חשש סביר שנגעו בו בידיים שיש עליהן שומן או רוטב בשרי, אין להגישו בסעודה חלבית, כדי שלא יבואו לאכול שיירי בשר עם חלב, וכן להפך (שו"ע פט, ד). ואם נזהרו שלא לנגוע בלחם בידיים שדבוק בהן שומן או רוטב, מותר לאוכלו בארוחה חלבית (עי' שו"ע צא, ג).

סלטים שהוגשו בסעודה בשרית, אם יש חשש סביר שהסועדים לקחו מהם בסכו"ם שיש עליו שיירי בשר, אין להגישם בסעודה חלבית, וכן להפך. ואם יש לסלטים כפיות משלהם, ואין חשש שאחד הסועדים לקח מהם בסכו"ם עם שיירי בשר, מותר להגישם בארוחה חלבית, וכן להפך. ויש מחמירים לכתחילה, שכל המאכלים שהוגשו בסעודה בשרית לא יוגשו בסעודה חלבית, וכן להפך. וגם המהדרים בכך, רשאים בשעת הצורך להקל, כל זמן שאין חשש סביר שנדבקו שיירי חלב או בשר בסלט או בלחם.^[6]

כפי שלמדנו (בהלכה ג), בעת אכילת בשר אסור שיהיה על השולחן חלב, וכן להפך, שמא יטעו לאוכלם יחד. אבל שלא בשעת האוכל מותר להניחם על שולחן אחד (חולין קד, ב; שו"ע פח, א). וכן מותר להניח חתיכות בשר וגבינה בתרמיל אחד או במגרה אחת שבארון או במקרר, תוך הקפדה שלא יגעו זה בזה. ואם נגעו זה בזה, ישטפו את מקום נגיעתם ומותר לאוכלם (חולין קז, ב; שו"ע צא, א-ב; להלן לה, א).

כיוצא בזה אין להניח שקיות חלב במקום שממנו הן עלולות לטפטף על מאכלי בשר, ואם טפטף, יש לשטוף את הבשר עד שלא יישאר בו שמץ מטעם החלב, ואז מותר לאוכלו ולבשלו.^[7]