חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

י – קול זמר באשה

בתלמוד (ברכות כד, א) מובאים דברי האמורא שמואל: "קול באשה ערווה". ואין הכוונה לקול של דיבור אלא דווקא לקול זימרה, משום שקול זימרה חושף את מעמקי הנפש יותר מאשר קול הדיבור, ומגדרי הצניעות שגברים זרים לא ישמעו אשה שרה.

ראוי לחזור על היסוד החשוב, שכל ההלכות העוסקות בפרטי הדינים של צניעות, נובעות מתוך ההערכה המיוחדת שיש להלכה כלפי האהבה שעליה מושתת העולם כולו, ומגמתן לשמור על כל הדברים שיכולים לעורר תשוקה שיהיו מופנים לחיזוק הקשר והאהבה שבין בני הזוג. וכל סייגי הצניעות נועדו לגדור את הכוחות העמוקים הללו שלא יסחפו את האדם אל מחוץ למעגל החיים הישר והמתוקן. זו הסיבה גם לקביעת חכמים, שקול באשה ערווה. אם כן, אין הכוונה לומר שיש גנאי בקול זמרתה של האשה, אלא להיפך, דווקא מתוך הצד העמוק שקול זמרתה חושף, ישנו חשש שאם תזמר בנוכחות גברים זרים, תיווצר ביניהם קרבה מוגזמת שעלולה ליצור קשר לא רצוי, ולכן אסרו חכמים לאיש לשמוע קול אשה זרה. הלכה זו היא חלק ממכלול הלכות צניעות שנועדו לקבוע גדרים ליצירת אורח חיים צנוע, ששומר על מרחק מכובד בין גברים לנשים.

אמנם יש סוברים שאין איסור לשמוע שירת אישה, אלא רק לומר דברים שבקדושה בעת ששומעים שירת אישה. אולם לדעת רובם המכריע של הפוסקים, אסור לגבר לשמוע שירת אישה משום צניעות.

ויש שרוצים לטעון, שהואיל וכיום שמיעת קול זמרות נעשה רווח על ידי המכשירים האלקטרוניים, כל זמן שהזמרת לבושה בצניעות ושרה באופן מכובד, אין שירתה מעוררת הרהורים וממילא אין בדבר איסור. אולם לדעת רובם המכריע של הפוסקים, בכל אופן הדבר אסור משום גדרי צניעות. בנוסף לכך, גם לסברת המקילים לא ניתן להעמיד את ההלכה על מקומה, כי לא ניתן להגדיר היכן בדיוק עובר הגבול בין הופעה מכובדת להופעה לא צנועה, שכן הדבר תלוי בגורמים רבים, כמו מראה הזמרת וגילה, בגדיה, צורת עמידתה, תנועותיה, קטעי הקישור, כמות השומעים וריחוקם מהזמרת. וכידוע עיקרון יסודי בתקנות חכמים, שאין דבריהם ניתנים לשיעורים, כי אם ייתנום לשיעורים, לא ניתן להעמידם. אפשר לקבוע הדרכות מוסר לשיעורים אבל לא הלכות. נמצא אפוא, שכוונת חכמים לאסור על גברים לשמוע אישה שרה גם במסגרת צנועה יחסית. (בהלכה יג נברר דין שמיעת זמרת דרך מכשירים אלקטרוניים).[2]


[2]. ברכות כד, א: "קול באישה ערווה; טפח באשה ערווה", ההסבר המקובל שחובת הצניעות חלה גם על טפח מן הגוף במקום שרגילים לכסות, וגם על שמיעת קול שירת אישה. וכ"כ רא"ש, רא"ה, רי"ד, ריא"ז לברכות שם, וכ"כ סמ"ג, סמ"ק ועוד רבים.

אמנם יש אומרים שעיקר משמעות איסור זה, שאסור לגבר לומר דברים שבקדושה, כדוגמת קריאת שמע, בעת שהוא שומע שירה של אישה (רב האי גאון, רב יהודאי גאון, ראבי"ה א, עו; הגהות מימוניות הל' ק"ש ג, ס). ונחלקו האחרונים בדעתם: יש שהבינו שלדעתם אין איסור לשמוע קול שירת אשה (באר שבע, שרידי אש א, עז), ויש מהאחרונים שהבינו שגם הם מסכימים שאסור לגבר לשמוע קול שירת אשה (גר"א עה, ח; יד אהרן).

עוד כתבו כמה ראשונים, שקול אשה שאדם רגיל בו אינו ערווה (יראים, הג"מ, ראבי"ה, אשכול ועוד, רמ"א עה, ג). הסביר בעטרת צבי עה, ו: "אבל קול הרגיל – אפילו קול זמר, הואיל דרגיל בה אינו בא לידי תאוה". משמע שבקרב בני משפחה, אפילו אינם מדרגה ראשונה כגיסים, אין איסור. לעומת זאת, יש שהבינו בדברי הראשונים, שכוונתם להתיר שמיעת קול דיבור, שהוא הקול "שרגיל בו". וכ"כ שועה"ר עה, ו. וכן נראה ממ"ב עה, יח.

מנגד, יש שרצו להחמיר אפילו בשמיעת קול דיבור, כמבואר בספר המאורות בשם הראב"ד, וארחות חיים בשם העיטור, אולם כוונתם לדיבור מעבר למה שמקובל. ולרוב הפוסקים אין איסור בקול דיבור.

לסיכום, לדעת רוב הראשונים אסור לשמוע קול שירת אישה משום צניעות, ולגבי דעת מקצת מהראשונים – נחלקו האחרונים. לפיכך פסקו האחרונים שאסור לשמוע קול שירת אישה משום צניעות (שו"ע אה"ע כא, א; מ"ב עה, יז).

בעבר היה מקובל שנשים היו מקוננות ומעוררות את הציבור לבכי בעת שליוו את המת (כתובות מו, ב). אמנם קינה שונה לגמרי משירה, ולכן לא חל עליה האיסור (תפארת ישראל מועד קטן ג, ט).

לכאורה יש לשאול איך גזרו חכמים שלא לשמוע שירת אישה, כאשר מסופר על דבורה הנביאה ששרה שירה לה' לאחר נצחונה על סיסרא ויבין (שופטים ה, א)? החיד"א ביאר, ששרתה עליה השכינה, ולכן לא היה חשש צניעות. ויש אומרים שהיא אמרה שירה, ולא שרה במנגינה (מטה אפרים). עוד אפשר לומר, שאכן יש צדדים חיוביים בשירת אשה, ולכן מדאורייתא אין בשמיעתה איסור. אלא שהטילה התורה על חכמים לתקן תקנות ולעשות סייג לתורה. וכשראו חכמים שהפתיחות בין גברים לנשים גורמת לבעיות, עד שאחד החטאים שבעטיים נחרב בית המקדש הראשון היה גילוי עריות, תיקנו תקנות של צניעות, ועל ידי זה הצליחו לגדור את ישראל, עד שנעשו חטאים אלו נדירים.

סברת המקילים שהזכרתי למעלה נכתבה על ידי הרב ביגמן, ויסודה בסברת הלבוש (מנהגים סוף או"ח) לגבי ישיבה מעורבת בחתונות (עי' תחומין כט, עמ' 138). והיא נסמכת גם על דעת הסוברים שאין איסור שמיעת קול זמר אשה שלא בעת אמירת דברים שבקדושה, שהוזכרה בתחילת ההערה. למעלה ביארתי את נימוק האיסור, שהוא מקובל על רובם המכריע של הרבנים. וכ"כ למעשה הרב הנקין (בני בנים ד, ז), והרב יעקב אריאל (תחומין ל, עמ' 212).

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן