כא – לימודים באוניברסיטה מעורבת

שאלה: האם יש היתר ללמוד באוניברסיטה שלומדים בה בנים ובנות בערבוביה, כאשר חלק מהסטודנטיות והמרצות אינן מתלבשות כהלכה?

תשובה: לכתחילה יש ללמוד במקום שבו מקפידים על צניעות, הבנים לומדים לחוד והבנות לומדות לחוד. אבל כאשר קשה ללמוד את המקצוע המבוקש במקום צנוע, אפשר להקל ללמוד באוניברסיטה מעורבת, הואיל ומדובר בצורך גדול מאוד. הצורך גדול הן מצד הפרנסה, הן מצד הצורך האישי של אדם למצות את כשרונותיו בתחום שבו הוא מוכשר ומעוניין, הן מצד הצורך הציבורי הכללי, ששומרי מצוות יוכלו להיות פעילים בכל תחומי החיים, והן כדי שיוכלו להיות שותפים בתיקון העולם. לפיכך, כל זמן שהאדם יודע בעצמו שלא יבוא להיכשל באיסורי עריות, וישאר דבק בתורה ובמצוות, מותר לו ללמוד באוניברסיטה.

דומה הדבר לאדם שצריך ללכת למקום מסוים, שמבואר בגמרא שאם יש לפניו שתי דרכים, באחת ישנן נשים שאינן לבושות בצניעות, ובשנייה אין נשים לא צנועות, עליו ללכת בדרך הטובה, ואם בחר ללכת בדרך שיש בה נשים לא צנועות, הרי הוא רשע. ואם יש לפניו דרך אחת בלבד ובה נשים שאינן לבושות בצניעות, מותר לו ללכת בה (בבא בתרא נז, ב). וכל מה שאמרו חכמים שעל האדם ללכת בדרך שאין בה נשים פרוצות הוא במקום שאין הבדל משמעותי בין שתי הדרכים, אבל אם הדרך הצנועה ארוכה בהרבה, אין חיוב ללכת בה, והרי הוא נחשב כמי שיש לפניו רק דרך אחת (עי’ באג”מ אה”ע א, נו).

וכן לגבי לימודי מקצוע. מי שיכול ללמוד בשני מקומות, באחד מהן יש בעיות צניעות ובשני אין, חובתו ללמוד במקום הכשר, גם אם לשם כך יצטרך להאריך מעט את דרכו או שיצטרך להתגמש מעט בתוכניותיו. אבל אם המקום הכשר רחוק באופן משמעותי ממקום מגוריו, או שאי אפשר ללמוד בו את המקצוע שהוא מעוניין ללמוד, וקשה לו להתפשר על לימוד מקצוע אחר – מותר לו ללמוד במקום שיש בו נשים שאינן לבושות כהלכה.

וכן בפועל מצינו סוחרים שמוכרים סחורתם לנשים שאינן צנועות, וכן פקידים שעובדים במקומות שמגיעים אליהם נשים שאינן צנועות, ואין מעלים בפני הסוחרים והפקידים הדתיים דרישה להימנע מלמכור או לשרת נשים שאינן צנועות. וכן אין תובעים מאדם להימנע מללכת למשרדים שהפקידות לבושות שם בחוסר צניעות. מפני שכאשר ישנו צורך גדול, אין איסור. אמנם כאשר אדם יודע בעצמו שמתוך כך הוא עלול להיכשל באיסורי עריות, אסור לו להכניס את עצמו לניסיון.[7]

ומכל מקום גם כאשר ישנו היתר ללמוד במקומות אלו, צריך להתאמץ למעט את החששות. ראשית, נכון להגיע למוסדות אלו אחר נישואים. בנוסף לכך, על הסטודנט לחזק את עצמו בקביעת עתים לתורה ותפילות במניין. כמו כן ראוי שיחזק את עצמו על ידי הופעה חיצונית דתית, ובכלל זה כיפה שמכסה את רוב הראש והוצאת ציציות, כפי שנאמר (במדבר טו, לט): “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה’ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם”. וכן חשוב מאוד שהסטודנט יהיה מקושר לקהילה דתית ולחברים דתיים. בנוסף לכך, מעבר להתנהגות המנומסת והאדיבה, יש להימנע מהתערות בחברה המעורבת, ולשמור על יחס מכובד ומרוחק מבנות שלומדות עמו.


[7]. ערך לימוד המדעים וערך הפרנסה נחשבים צורך גדול מאוד שאי אפשר לפגוע בו מחמת הרהורי עבירה, וכשם שאין מחייבים בחורים להתחתן בגיל שלוש עשרה כדי שיינצלו מהרהורי עבירה (עי’ פנה”ל שמחת הבית וברכתו ד, ז, 11-12). אפשר לומר, שמניעת אפשרות מיהודים לעסוק במדע ופרנסה מכובדת מהווה סכנה ממשית לקיומו של העם היהודי. אמנם גילוי עריות עצמו דוחה הכל, ועליו אמרו: ייהרג ובל יעבור. ואף כאשר מדובר בחשש של גילוי עריות, כל זמן שהחשש הוא סביר, מוטב לוותר על פרנסה ועל לימודי מדע, ובלבד שלא להיכנס לחשש גילוי עריות. (על הגדרת הרהורי עבירה עי’ בפנה”ל שמחת הבית וברכתו ד, ו).

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן