יב – האם מותר לגברים ונשים לשיר ביחד

שאלה: האם האיסור לגבר לשמוע קול שירת אשה הוא כאשר האשה שרה לבדה כך שניתן לשמוע היטב את קולה, או גם כאשר קבוצה שלימה שרה ביחד? השאלה נוגעת לשירה שמתקיימת במסגרת סעודת שבת משפחתית, ולשירה במסגרת תנועת נוער.

הרב וינברג (שרידי אש א, עז) השיב לגבי תנועת נוער, שלדעת רוב רובם של הפוסקים הדבר אסור, משום שאין הבדל בין שמיעה של קבוצת בנות לבין שמיעת בת אחת. שהרי אמרו חכמים (מגילה כא, ב), שקול שחביב על האדם ניתן לשומעו גם בין קולות רבים, וממילא זה שקבוצה שלימה שרה ביחד, אינו מבטל את שירתה של כל אחת ואחת מהבנות, ושמיעת שירתן אסורה. אלא שהוסיף הרב וינברג, שבבואו לגרמניה ראה שגם בבתי היראים מזמרים האנשים והנשים ביחד שירי שבת, ומובן מדבריו שנהגו כך גם כאשר נכחו שם אורחים שאינם מבני המשפחה. וכששאל על מנהגם, ענו לו שכך הורו להקל הגאון הצדיק רבי עזריאל הילדסהיימר והרש”ר הירש, שנודעו כמבינים ומנוסים בענייני חינוך. ואם כן ראוי לבאר את טעם ההיתר שלהם, שהוא מבוסס על דעת כמה מגדולי הראשונים שסוברים שהאיסור לשמוע קול אשה הוא רק כאשר מתכוונים ליהנות מקולה, אבל כשאין כוונה כזו, אין איסור. וכן בספר ‘שדי-חמד’ (מערכת קול) הזכיר דעה של רב ספרדי שהתיר לגברים ונשים לשיר שירי קודש ביחד, משום שבשירי קודש אין חשש להרהור. ואם כן, מאחר שהמטרה היא לשיר שירי קודש ולא ליהנות מקולן של נשים, ובנוסף לכך כמה נשים שרות ביחד, כך שבלא תשומת לב מיוחדת לא יבחין השומע בקולה של אשה מסוימת דווקא – התירו הרבנים מגרמניה לגברים ונשים לשיר ביחד שירי קודש. ולמעשה הורה הרב וינברג למנהלי תנועת ישורון שבצרפת להקל, מפני שעל ידי השירה ביחד בתנועת הנוער, יוכלו לעורר את הבנים והבנות לאהבת התורה, העם והארץ, ולשומרם מהתבוללות.

אולם בכל מקרה צריך היתר לגופו, כי במצב רגיל יש לנהוג כדעת רוב הפוסקים האוסרים שירה בציבור של גברים ונשים ביחד. ורק תלמיד חכם שמכיר את מצב השואלים יכול להכריע בשאלה, האם המצב מחייב להקל בשירה משותפת.

בני משפחה: כאשר רק בני משפחה מקרבה של דרגה ראשונה מסובים, המנהג הרווח והמוסכם על כל הפוסקים שגם הבנות שרות ואפילו סולו. אולם השאלה כיצד ראוי לנהוג כאשר הילדים מתחתנים, האם מותר לבנות לשיר גם כאשר נמצאים שם גיסים ושאר קרובים מדרגה שנייה.

במשפחות רבות של יראים נוהגים להחמיר, למרות שמנהג זה גורם למעט בשירי שבת. ובמשפחות רבות נוהגים להקל שהבנות שרות יחד בקול אבל לא סולו. וכן נוהגים בבית רבנים רבים, וכן נהגו בבית רבה של ירושלים הרב פרנק, ובבית הראשון לציון הרב עובדיה יוסף. וגם במשפחות שנהגו להחמיר, אם ירצו לשנות את מנהגם, מותר להם לשנותו לכתחילה, מפני שהחמירו בלא שידעו שרבים מקילים.[4]


[4]. לדעת רובם המכריע של הפוסקים, גם שירי קודש אסור לבנים ובנות בתנועת נוער לשיר ביחד (ציץ אליעזר ז, כח; יד, ז), אבל נוהגים שלא להקפיד על שירת הנשים שעולה מעזרת נשים (החת”ס חו”מ קצ החמיר בזה).

לגבי שירי שבת במסגרת משפחתית עם אורחים, יסוד סברת המקילים מבואר בשרידי אש א, עז, וכפי שהעיד שכך נהגו במשפחות היראים והרבנים בגרמניה, ומשמע שכך נהגו גם כאשר היו אורחים בני תורה שאינם מבני המשפחה. בתחילה סברתי שהמנהג הרווח הוא שאם ישנם שם קרובים מדרגה שנייה אין הנשים שרות. אולם במשך השנים שמעתי עדויות שגם בבית רבנים מבני עדות אחרות נהגו שנשים שרות עם בני משפחה מדרגה שנייה. סיפר לי פרופ’ שאול שטמפפר שבבית הרב צבי פסח פרנק זצ”ל, שהיה דוד של סבא שלו, כל הנוכחים שרו זמירות שבת ביחד – גברים ונשים. כדי לאמת את זיכרונו מימי נעוריו חזר ושאל את בנו של הרב פרנק ר’ אברהם ואשתו, והם העידו שאכן הנשים היו שרות, וקולן נשמע כי היו אוהבות לשיר בקול. וכן שלח לי הרב דביר אזולאי עדות שכתב לו הראשל”צ הרב יצחק יוסף שליט”א: “בביתו של מרן אאמו”ר נהוג כל השנים שכל המשפחה ‏משוררים בליל שבת וביומו יחד עם הגיסים וכל האחים, ואמר להם מרן, שכיוון שהבת לא משוררת ‘סולו’, אלא קולה נבלע עם ‏קולות כולם, אין בזה איסור, אף שקולה נשמע גם כן, והיינו בקול שאינו גובר, אלא רגיל, אך לא בטון גבוה” עכ”ל. (כיוצא בזה כתב בילקוט יוסף שבת חלק א’ כרך ג’ עמ’ שס”ח עד שע”ג).

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן