מכך שנתנה התורה אפשרות להתגייר, למדנו על הכוח העצום שנתן ה' לאדם לבחור בטוב, עד שיכול אדם מכל עם ולשון לברוא את עצמו מחדש ולהחליט להתגייר, ולהיכנס בכך לכלל ישראל ולברית עם ה'. כל עם מוגדר על ידי מכלול מאפיינים התנהגותיים ותרבותיים, וגם אם יעבור בן עם אחד למדינה אחרת ויקבל את אזרחותה, עדיין זהותו נקבעת לפי שפתו, מבטאו, תרבותו, הרגליו ונימוסיו. לדוגמה, בן הלאום הרוסי אינו יכול לבחור להיות אנגלי, אלא כל עוד ניכרת בו זהותו הראשונית הוא עדיין נחשב רוסי. רק לאחר שיפנים את התרבות האנגלית ושפתה, עד שכבר לא יֵראה שונה מהאנגלים בהתנהגותו ובתרבותו, זהותו תשתנה לזהות האנגלית. עד אז ייחשב לכל היותר כבעל זהות כפולה, בן העם המקורי ובן העם שאליו הוא רוצה להסתפח. בדרך כלל בני אדם מחליפים את זהותם במשך שלושה דורות, ואם צבע עורם שונה – משך הזמן ארוך יותר. אולם גר שהצטרף לישראל, למרות שמראהו, שפתו ונימוסיו שונים, מרגע שהתגייר נחשב יהודי לכל דבר, כי הבחירה להיכנס לברית עם ה' ולייעוד להביא ברכה לעולם היא הקובעת. כוחה של הבחירה להתגייר נובע מצלם אלוהים שבאדם, שעל ידו הוא יכול לבחור לחולל שינוי מהותי ובלתי הפיך בזהותו, וכמו לברוא את עצמו מחדש ולהתגייר (עפ"י מהר"ל גבורות ה' מב).[2]
כל כך חשובה האפשרות להתגייר, עד שכבר בעת שכרת ה' ברית עם ישראל בהר סיני, כרת ברית גם עם הגרים העתידים להתגייר. שנאמר (דברים כט, יג-יד): "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם". בכלל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ – "גרים העתידים להתגייר" (שבועות לט, א). הרי שכבר מתחילה, כשבחר ה' בישראל, פתח שער לכל בני האדם, שיוכלו להתגייר ולהצטרף לייעוד הגדול של עם ישראל להביא ברכה לכל משפחות האדמה ולתקן את העולם. עוד אמרו חכמים (כריתות ט, א), שלא ייתכן שיהיה דור שלא יקבלו גרים, שנאמר (במדבר טו, יד): "וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר… לְדֹרֹתֵיכֶם".
אמרו חכמים (תנחומא ויקהל ח), שעל כן "ניתנה התורה במדבר, לומר: מה המדבר מופקר לכל בני אדם, אף דברי תורה מופקרים לכל מי שירצה ללמוד. שלא יהא אדם אומר: אני בן תורה ותורה נתונה לי ולאבותי, ואתה ואבותיך לא הייתם בני תורה, אלא אבותיך גרים היו. לכך נאמר (דברים לג, ד): 'תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב', לכל מי שמתקהל ביעקב, אפילו הגרים שעוסקים בתורה – שקולים הם ככהן גדול". שנאמר (ויקרא יח, ה): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, אֲנִי ה'", 'כהן ולוי וישראל' לא נאמר אלא 'אדם', לפיכך, "תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם" (במדבר טו, טז). וכן מצאנו שמיִתְרוֹ הגר יצאו תלמידי חכמים גדולים שזכו לרוח הקודש, והיו יושבים בלשכת הגזית וכל ישראל היו שומעים הלכה מפיהם. וכן שמעיה ואבטליון היו מבני בניו של סיסרא, ולימדו תורה ברבים כאנשי כנסת הגדולה. הרי שמתחילה ניתנה התורה לישראל עם כל הגרים העתידים להצטרף אליהם.
גדולה מעלת בחירתם של הגרים, עד שאמרו חכמים (מכילתא לשמות כב, כ) שהם חביבים, וכל המעלות שנאמרו בישראל נאמרו בהם. שנאמר (ישעיהו נו, ג-ח): "וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל ה' לֵאמֹר: הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי ה' מֵעַל עַמּוֹ… כִּי כֹה אָמַר ה'… וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם ה' לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים… וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים. נְאֻם אֲדוֹנָי אֱלוֹהִים מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו". הרי שגם הגרים נקראים כישראל עבדי ה', משרתי ה' ואוהבי ה', וגם הם נכללים בברית עם ה' ורצויים לפניו, וקיבוץ הגלויות כולל גם את כל הגרים המצטרפים לישראל. ואף בני ישראל נקראים 'גרים' בעולם הזה לפני ה', שנאמר (ויקרא כה, כג): "כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי". וכן דוד המלך קרא עצמו גר לפני ה', שנאמר (דבה"א כט, טו): "כִּי גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ".
