פניני הלכה

ז – תיקון חטא אדם הראשון בגיור

מתחילה ברא ה' את העולם חסר, וברא את האדם בצלמו, בצלם אלוהים, כדי שיוכל לדבוק בדרכיו, לתקן את העולם ולשכללו. שנאמר (בראשית ב, טו): "וַיִּקַּח ה' אֱלוֹהִים אֶת הָאָדָם, וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ". לְעָבְדָהּ היינו לפתח את העולם ולשכללו, לְשָׁמְרָהּ היינו להיזהר שלא לקלקל אותו בחטאים. ביארו חכמים, שברא ה' את האדם באופן שגנוזות בו סגולות שונות ומגוונות, וכאשר יפרה וירבה – יתחלק לשבעים עמים, שלכל אחד מהם סגולות ותכונות מיוחדות משלו, שעל ידן יוכל להוסיף טובה ייחודית לעולם, ובלעדיו העולם חסר. וכבר בעת הבריאה ברא ה' את נשמת ישראל, כדי שבמשך הזמן תתגלה בעם ישראל, שייעודו לגלות את האמונה בה' אחד, ולהמשיך על ידי כך את אור ה' וברכתו לעולם, ולסייע לגילוי ולבירור מעלתו המיוחדת של כל עם. על ידי כך יהיה שלום בין כל העמים, באופן שהקשר בין העמים, האנשים והכישרונות יהיה קשר מפרה של הַעֲצָמָה וחיים, ברכה ושמחה. הרי שתפקידו המרכזי של עם ישראל ביחס לעמים הוא כדוגמת הלב ביחס לכל איברי הגוף (כוזרי ב, לו).

בעקבות חטא אדם הראשון, שאכל מעץ הדעת טוב ורע, הטוב והרע התערבו בו, והנחש הטיל זוהמה של רֶשע בחוה ובכל זרעה (שבת קמו, א), ומאז עבודתו של האדם נעשתה יותר מורכבת ומסובכת. לפני החטא ההבדל בין הטוב לרע היה ברור, ולכן היה קל יותר לבחור בטוב. אולם לאחר החטא, בכל דבר טוב דבקו סיגים רעים, ובכל דבר רע התערבו ניצוצות טובים. גם הערכים התערבו זה בזה, באופן שהם מזיקים זה לזה. בעקבות זאת, תהליך בירור הערכים וזיקוקם נעשה ארוך ומסובך, וכרוך בניסיונות, כישלונות, ייסורים והפקת לקחים.

גם תהליך הופעתו של עם ישראל נעשה ארוך ומסובך יותר. עשרה דורות חלפו מאדם הראשון ועד נח, שביסס את האמונה שמתגלה בדרך ארץ וביישובו של עולם. ועוד עשרה דורות מנח ועד אברהם אבינו, שהחל להאיר את העולם באור אמונת הייחוד. לאחר מכן, בתהליך של שלושה דורות, האבות והאימהות זיככו את עצמם מזוהמת הרשעות, עד שכל בניו של יעקב אבינו נקראו בני ישראל, ונבחרו לרשת את הארץ הקדושה ולהמשיך אמונה וברכה לעולם. ועדיין בני ישראל לא הזדככו מספיק כדי להיות ראויים להיכנס בברית עם ה' ולקבל את התורה. לשם כך הוצרכו לרדת למצרים ולהיות גרים בארץ לא להם, לחוות את כל הרשע שבעולם, ולהבין את גודל הייעוד המוטל עליהם – לדבוק בערכי החירות, הצדק והמוסר, ולהביא ברכה לעולם (עי' כוזרי א, צה).

כלומר, בעקבות חטא אדם הראשון ועירוב הטוב ברע, עם ישראל כולו נצרך לתהליך של זיקוק וגיור בעת כניסתו לברית עם ה'. תחילת התהליך בהיות בני ישראל גרים במצרים, המשכו בהסכמתם לצאת ממ"ט שערי הטומאה של תרבות האלילים המצרית, הסכמה שהובעה על ידי ברית המילה שחיזקה את זהותם הישראלית, והקרבת הפסח שהביעה כפירה באלילי מצרים, וסיומו בקבלת התורה והמצוות במעמד הר סיני ואמירת "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז). כיוצא בזה, כאשר הגר רוצה להתגייר, עליו להחליט לצאת ממצרים שלו, כלומר מכל מה שמשעבד את נפשו, להצטרף לעם ישראל ולקבל את התורה והמצוות כדי להביא ברכה וגאולה לעצמו ולעולם. וכל סדר הגיור כסדר גיורם של בני ישראל, שנאמר (במדבר טו, טו): "כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה'" (כריתות ח, ב; להלן ה, א).

תהליך גיורו של עם ישראל לא הושלם במלואו במעמד הר סיני, שכן גם לאחר שכלל עם ישראל התגייר ביציאת מצרים וקבלת התורה, עדיין נותרו פזורות בעמים נשמות רבות מאוד ששייכות לישראל, והשלמת התיקון תתממש על ידי הצטרפותן לעם ישראל בגיור אישי. בעקבות חטא אדם הראשון, התערבו הטוב והרע וכל הערכים זה בזה, ובכלל זה גם התערבו נשמות ישראל בעמים. וכשם שכלל תהליך בירור הטוב והרע וזיכוך כל הערכים הוא מסובך וממושך, כך תהליך חזרתן של נשמות ישראל לצור מחצבתן מסובך וממושך, אולם בלעדיו עם ישראל לא יוכל לגלות את האמונה והתורה במלא אורן, ולא יוכל להביא את מלא הברכה לעולם. רק לאחר שכולן יחזרו ויתגיירו, נזכה לגאולה על ידי משיח בן דוד, שאף הוא מצאצאי שתי גיורות (יבמות סב, א, מדרש אגדה בראשית יט, טו; להלן יב).[4]


[4]. בשבת קמו, א, ישנן שתי דעות אימתי פסקה מישראל הזוהמה שנכנסה בבני האדם בעקבות חטא אדם הראשון. והכוונה, לזוהמת יצר הרע המונעת מהם לקבל תורה (רשב"א יבמות קג, ב). לרבי אבא בר כהנא: "עד שלשה דורות לא פסקה זוהמא מאבותינו; אברהם הוליד את ישמעאל, יצחק הוליד את עשו, יעקב הוליד שנים עשר שבטים שלא היה בהם שום דופי". ולדעה העיקרית: "ישראל שעמדו על הר סיני – פסקה זוהמתן". כמקובל בענייני אמונה, הדעות משלימות זו את זו: תחילת הזיכוך על ידי האבות, ומתוך כך היו כל בני ישראל ראויים לנחול את הארץ. וסיום הזיכוך בכניסתם בברית עם ה' במעמד הר סיני. שאלו חכמים: וגרים היאך פסקה זוהמתם? השיב רב אשי: "אף על גב דאינהו לא הוו (במעמד הר סיני), מזלייהו הוו, דכתיב: אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה וגו'". כלומר, אף שהורי הגרים לא עמדו במעמד הר סיני, מזלם, היינו שורש נשמתם, היה שם.

בעקבות חטא אדם הראשון התערבו נשמות ישראל בגויים, והן צריכות לחזור בגיור, וכפי שכתב ב'אור החיים' דברים כא, יא. והוסיף, שמהן גדולי עולם כרות המואבייה, שמעיה ואבטליון ואונקלוס הגר. עוד כתב בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (ג, רז), שלעיתים המלאך הממונה על הנשמות טועה ונותן נשמות של גויים ליהודיות, ומהן המשומדים, ולעיתים טועה ונותן נשמות של יהודים אצל גויות, ומהן הגרים. ע"כ. ואף טעויות אלו בעקבות חטא אדם הראשון ושבירת הכלים.

תפריט