ביארו חכמי הסוד, שעוד בטרם ברא ה' את העולם הזה, ברא עולמות שנחרבו, והם הנקראים 'עולם התוהו'. חורבנם אירע מפני שהאורות שבהם היו מרובים, והכלים לא הצליחו להחזיקם ונשברו. בעקבות זאת, האורות פרחו למעלה ושברי הכלים עם ניצוצות עליונים ירדו ונפלו למטה לתהומות הרע. האורות הם רעיונות וערכים, כחסד, דין ואמת, והכלים הם יכולת ההגשמה שלהם. וכיוון שהאורות היו גדולים מדי, הכלים לא עמדו בהם ונשברו. עוד ביארו, שהסיבות העיקריות שגרמו לחורבנם היו גאווה ופירוד. גאווה – שהאורות התגאו בגדולתם, ובמקום להתעטף בענווה ולהאיר בכלים בנחת ובהדרגה לפי יכולת קליטתם המוגבלת, האירו בהם במלא עוצמתם עד שנשברו. פירוד – שכל אור ביקש למלוך לבדו בעולם. החסד סבר שהוא החשוב והדין צריך לשרתו, והדין סבר שהוא החשוב והחסד צריך לשרתו. אילו היו מתחשבים זה בזה, היו ממתנים זה את זה ומאירים באור ממוזג, והיו הכלים מסוגלים לקלוט את אורם ולא נשברים.
על חורבות 'עולם התוהו', נברא 'עולם התיקון', הוא העולם הזה, שבריאתו מתוארת בתורה, ובו צריך להיעשות התיקון לחורבן שאירע ב'עולם התוהו' בעת 'שבירת הכלים'. התיקון היה צריך להתקיים על ידי יצירת עולם שהערכים שבו יופיעו באופן מאוזן כהדרכת התורה, והאורות שבו יאירו בכלים במתינות על פי מצוות התורה. וכך יתחזקו הכלים בהדרגה ויוכלו לקלוט עוד ועוד אורות, ויוסיפו על ידם חיים וברכה לעולם, עד שיוכלו לקלוט את האורות הגדולים שהיו ב'עולם התוהו', ויגאלו את הניצוצות הקדושים שנפלו בעת שבירת הכלים לתהומות הרע. אולם בעקבות חטא אדם הראשון, במקום להתחיל את תהליך התיקון, חלקים מהטוב שבעולם התיקון התערבו ברע של עולם התוהו, וחלקים מהרע שבעולם התוהו התערבו בטוב של עולם התיקון, וכל הערכים התערבו, ונשמות מישראל התפזרו בגויים.
אמנם, למרות שחטא אדם הראשון גרם לסיבוכים רבים וקשים שתיקונם ארוך ומיוסר, לבסוף התיקון יהיה גדול יותר וירומם את העולם למדרגה גבוהה יותר. בלא החטא, התיקון היה פשוט, כל הערכים היו ניצבים במקומם ונוהגים כהלכה, ומרחוק היו מעלים את הניצוצות שנפלו בשבירת הכלים, בלא לבטא את מלוא אורם. אולם בעקבות חטא אדם הראשון, נשמות מישראל התפזרו בגויים, והן צריכות לחזור לצור מחצבתן בישראל על ידי גיור. וכל גר ששב מעלה עימו ניצוץ קדוש שנפל בשבירת הכלים לתהומות הרע, ויחד עם אותו ניצוץ הוא מעלה ומרומם את הטוב שבעם שבו צמח, ומתקן בכך באופן עמוק את חטא הגאווה שב'עולם התוהו'. שכן בענווה הוא מצטרף לישראל, ומחזיר בכך את האורות הגדולים של התוהו למקומם.
בנוסף, כל גר מתקן בגיורו באופן עמוק גם את חטא הפירוד. שכן תיקון העולם וגאולתו תלויים בקשר שבין ישראל לאומות העולם, אלא שבלא החטא, קשר זה היה מתקיים מרחוק. ולאחר החטא, הקשר שבין ישראל לעמים אמנם נעשה מורכב ומסובך, כואב ומייסר, אולם לבסוף, על ידי חזרת נשמות כל הגרים לישראל, יתגלה עומק הקשר שבין ישראל לעמים. על ידי כך ייווצרו יותר גשרים וצינורות שעל ידם יוכלו ישראל לקבל את כל הטוב שבעמים, ומתוך כך יוכלו להשפיע יותר ברכה ושלום לכל העמים. בזכות הגרים שבוחרים להצטרף לישראל, ובזכות ישראל שמקבלים את הגרים באהבה, קשר ההשלמה שבין ישראל והעמים יהיה עמוק ומפרה יותר, וחטא הפירוד שגרם ל'שבירת הכלים' יתוקן באופן עמוק יותר, והאמונה תתגלה באור כפול ומכופל, ותרבה הטובה והברכה לאין קץ.
