במצב רגיל, אסור לבני זוג צעירים למנוע היריון לפני הלידה הראשונה. מפני שמצוות פרו ורבו היא חובה גמורה שיש לה זמן, וזהו שאמרו חכמים (קידושין כט, ב): "עד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיוון שהגיע עשרים ולא נשא, אומר: תיפח עצמותיו", מפני שלא התחיל לקיים את מצוות פרו ורבו (רמב"ם אישות טו, ב. לעיל הלכה ז). ואמנם למדנו (הלכה ט), שבזמנינו מותר בשעת הצורך לדחות את הנישואין עד גיל עשרים וארבע, אבל הזוכים להתחתן לפני כן, אינם רשאים למנוע עצמם בידיים מקיום חובת המצווה.
אמנם בשעת הדחק, כאשר האשה סובלת ממחלה גופנית או נפשית, מותר למנוע היריון גם לפני הלידה הראשונה, כדי שתוכל להבריא. והיתר זה צריך להישקל בכובד ראש ולאחר קבלת חוות דעת מרופא ירא שמיים.
וכן בני זוג שחוששים שהקשר ביניהם לא יציב ויש חשש שיאלצו להיפרד, טוב שימנעו היריון עד אשר יבססו את הקשר ביניהם. היתר זה הוא בדרך כלל למשך חצי שנה עד שנה.
עוד סיבה יכולה להחשיב את מצבם כשעת הדחק, כאשר שני בני הזוג נמצאים במסגרת לימודים לחוצה במיוחד, כדוגמת לימודי רפואה. כשאין מי שיכול לעזור להם, ולהערכתם אם ייכנסו להיריון ולידה, לפחות אחד מהם לא יוכל להשלים את לימודיו ויאבד את האפשרות להגשים את שאיפתו וכשרונותיו, ולתרום לציבור במקצוע המתאים לו. כיוון שמדובר בנזק משמעותי מאוד לכל החיים, מותר להם בשעת הדחק למנוע היריון. ובתנאי שהמניעה לא תפגע ביכולתם לקיים את חובת מצוות פרו ורבו בארבעה עד חמישה ילדים (כמבואר לעיל ו). שאלה זו צריכה להיבחן ברצינות על ידי חכם.
אם יבואו בני זוג צעירים שהקשר ביניהם חזק והם מתכוונים להתחתן בעתיד, וישאלו מה עדיף, שיתחתנו וימנעו היריון עד לגמר הלימודים המקצועיים, או שידחו את נישואיהם עד לסיום הלימודים. אף שלהלכה עליהם להינשא ולא למנוע היריון, כאשר הם מוכנים לאחת משתי האפשרויות הללו בלבד, עדיף שיתחתנו וימנעו היריון, כי בעיכוב הנישואין הם גם מתבטלים ממצוות החתונה, גם מתעכבים מקיום מצוות עונה, וגם עלולים לעבור על איסור של הרהורי עבירה.[14]
[14]. מוסכם על הפוסקים שאסור למנוע היריון לפני הלידה הראשונה, בין כאשר בני הזוג רוצים לבסס יותר את הקשר שלהם, ובין כשהם בעומס לימודים, או כשהם חוששים מבעיות כלכליות. וזאת משום שמעת שהגיע אדם לגיל עשרים חלה עליו חובה גמורה לקיים מצוות פרו ורבו, כמבואר לעיל בהלכה ז, ובהערה 7, מדברי הרמב"ם, הרא"ש ועוד רבים. גם מבחינה מוסרית, הזוגיות וההורות באות כאחד, ובכך מתבטאת הברית שביניהם. וכ"כ באהלה של תורה א, סז, ובהערה לחבל נחלתו יא, כד.
אמנם כאשר יש חשש שהקשר בין בני הזוג אינו יציב, מותר להם למנוע היריון. וכך מורה הניסיון, שמניעה זו נחוצה, כדי להפחית את הכאב והנזק להם ולתינוק במקרה שיאלצו להתגרש. ואין ראוי למשוך היתר זה בלא גבול, לכן כתבתי שהוא בדרך כלל למשך חצי שנה עד שנה. (בשו"ת בני בנים ד, טו, התיר לצורך זה חצי שנה, כעונת ספנים).
בשעת הדחק אפשר להתיר מניעה לצורך השלמת לימודים במסגרת תובענית במיוחד, כדוגמת רפואה, כאשר בלא המניעה, יש חשש סביר שאחד מבני הזוג לא יוכל להגשים את חלומו, וייגרם להם נזק משמעותי לכל החיים. שני יסודות להיתר. האחד, מחיוב הנישואין עצמו, שהתירו חכמים לדחותו עד גיל עשרים לצורך לימוד התורה והכנות הפרנסה, וכתבו יש"ש וברכ"י שבשעת הדחק מותר לדחות עד גיל עשרים וארבע, כמבואר בהלכה ט, והערה 7. וכתב בבית שמואל א, ה, שהגבלת זמן הדחייה בשעת הדחק היא לדעת הרא"ש, אבל מהרמב"ם משמע שהעוסק בתורה רשאי לדחות יותר, ובתנאי שאין יצרו גובר עליו. ואפשר בדוחק לומר, שגם מי שלומד מקצוע תובעני, אם לימודו לשם שמים, כדי להועיל לעולם, ובלא המניעה לא יוכל להשלים את לימודו, רשאי לדחות יותר, וכשם שהשוו את ההיתר לדחות את הנישואין עד גיל עשרים וארבע לצורך לימוד ולצורך שאר דברים חשובים מאוד. (ואין לצרף את דעת הרשב"א בשו"ת ח"ד צא, הסובר שאין חובה מהתורה להתחתן עד גיל מסוים, כי חכמים חייבו זאת, כמבואר בהערה 7).
יסוד שני, מצינו שאין תובעים מאדם להקדיש עבור קיום מצווה יותר מחמישית מנכסיו (רמ"א או"ח תרנו, א). ואמנם כאשר זה המחיר המקובל, צריך להקדיש יותר. אבל כאשר ניתן לקיים את המצווה אח"כ, אפשר לומר שאין לדרוש מאדם לוותר על חלומו כאשר הוא שווה עבורו יותר מחמישית מנכסיו. מה עוד שוויתור זה כרוך בדרך כלל באובדן הרבה יותר מחמישית הכנסותיו. עוד חשוב לציין את ערך הפרנסה, שלא תבעו חכמים מגמל וספן, שנאלצים לצאת מביתם לחודש או לחצי שנה לפרוש ממקצועם, למרות שבעטיו פוחת הסיכוי שיקיימו את חובת פרו ורבו מהתורה ומדברי חכמים.
אמנם היתר זה הוא רק לשעת הדחק כשאין ברירה אחרת, ונכון לשאול בזה חכם שמבין את הסוגיה על כל צדדיה, כדי לבחון האם מניעת היריון הכרחית להגשמת חזונם.
כפי שלמדנו בהלכה ז, אסרו חכמים (קידושין כט, ב), לדחות נישואין מעבר לגיל עשרים מפני שתי סיבות, האחת, משום פרו ורבו כפי שאמר תנא דבי רבי ישמעאל, השנייה בדברי רב הונא משום הרהורי עבירה, ובצד החיובי, משום ערך האהבה שבנישואין שמתבטא במצוות עונה. הרי שגם אם אדם מונע עצמו מלקיים את מצוות פרו ורבו, מ"מ מצווה שיקיים את הנישואין ומצוות עונה וימנע מהרהורי עבירה. ולכן כאשר בני הזוג מוכנים לשתי אפשרויות בלבד: דחיית הנישואין או נישואין ומניעת היריון, עדיף שינשאו וימנעו היריון.
