הבעיה בירקות עלים, כדוגמת חסה, כרוב, פטרוזיליה, שמיר, כוסברה, ארטישוק, אספרגוס, תרד ונענע, שבעת גידולם נמשכים אליהם שרצים זעירים, כדוגמת תריפס וכנימות-עלה. אמנם גם שרצים רגילים לעיתים שורצים בהם, אבל הם ניכרים לעין ויורדים בשטיפה רגילה. אולם את השרצים הזעירים שצבעם דומה לצבע העלה קשה מאוד לראות, ואף השריה במים עם חומץ או סבון ושטיפתם, שמסירה שרצים רבים, אינה מסירה את כל השרצים הזעירים, כפי שנמצא בבדיקות במעבדה. לפיכך, לשיטתם אסור לאכול ירקות אלו בלא שאדם ירא שמיים שמכיר היטב את השרצים וראייתו טובה, יתבונן בנחת בכל עלה ועלה אל מול השמש או שולחן אור ויסיר מהם את כל השרצים הזעירים. וכיוון שבדיקה כזו קשה לביצוע, לפי שיטת המחמירים ישנן למעשה שתי דרכים להשגת ירקות שמוחזקים כנקיים משרצים:
השיטה הראשונה הומצאה ב'גוש קטיף' בהנחיית רבני 'מכון התורה והארץ', לפיה מגדלים בחממות מבודדות ירקות נקיים משרצים. לשם כך מחטאים את האדמה משרצים ומביצי שרצים, אוטמים את החממה על ידי יריעות רשת, שמאפשרות כניסת אוויר וקרני שמש וחוסמות שרצים. כמו כן מרססים מעת לעת את הירקות בקוטלי חרקים, כאשר החברות האמינות, כדוגמת 'חסלט', מקפידות שלא לרסס מעבר למותר על פי תקנות הבריאות. למרות כל אמצעי הזהירות וההשקעה המרובה, ובמידה מסוימת בגלל הגבלות הריסוס, לעיתים שרצים מצליחים לחדור לחממה ולהתרבות בה בשיעור של 'מיעוט המצוי', וכל היבול מאבד את חזקת היותו נקי משרצים זעירים לפי שיטת המחמירים. לכן מחיר ירקות אלו גבוה בהרבה ממחיר הירקות הרגילים.
השיטה השנייה, גידול הירקות במקומות קרים, כך שבכל משך גידולם החום לא יעלה ליותר מ-14 מעלות. באקלים כזה השרצים אינם מתרבים והירקות בחזקת נקיים משרצים. שיטה זו נוחה לשימוש בחוץ לארץ במקומות קרים. אולם בארץ אין מקומות קרים כל כך, ואע"פ כן עם ריסוס מבוקר מצליחים לגדל בחורף ירקות בשטחים פתוחים עם מעט מאוד שרצים זעירים, ועל ידי שטיפת הירקות מצליחים להגיע למצב שהסיכוי שיהיו בירקות שרצים נמוך, עד שגם לשיטת רוב המחמירים, הירקות בחזקת נקיים משרצים.
