חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

י – ההלכה ודרך האמצע בירקות עלים

לפי עיקר ההלכה אפשר להסתפק בשטיפה טובה של ירקות העלים במים, ולהתבונן בהם במבט רגיל, ואם רואים בהם שרץ – להסירו. אולם כפי שלמדנו (בהלכה ח), נכון ללכת בדרך האמצע ולבצע פעולה שבמידה ויש שרצים על העלים, מסתבר שתסיר אותם. לשם כך יש להשרות את הירקות למשך כארבע דקות במים עם חומר ממוסס כמלח או כחומץ ושטיפתם במים זורמים, כדי שבמידה ויש שרצים על העלים, שרייתם במים עם חומר ממוסס תרופף את הדבק שמחזק את אחיזתם בעלים, ושטיפתם במים תסיר את השרצים מהעלים. פעמים רבות פעולה זו מסירה את כל השרצים הזעירים או ממעטת אותם לשיעור של פחות מ'מיעוט המצוי', ואזי גם לשיטת המחמירים היא מועילה. מצד הסרת השרצים, עדיף להשרות את העלים במים עם סבון, שנמצא יעיל יותר מחומץ או ממלח, אולם יש חוששים שהסבון אינו בריא. וישנם חומרים טבעיים כ'סטרילי', שנמצאו יעילים כסבון ובלא חשש בריאותי.

יש לשים לב שגם בעת השריית העלים וגם בעת שטיפתם, המים יגיעו לכל הקפלים והסדקים שבעלים. לפיכך, בירקות כדוגמת חסה, כרוב וארטישוק, צריך לפרק את העלים, כדי שהמים יוכלו להיכנס ביניהם. מפני שלמרות שהחסה והכרוב מגיעים אלינו סגורים, בתחילת גידולם הם פתוחים, ואז השרצים יכולים לחדור לעלים הפנימיים. כאשר מתכוונים לחתוך את העלים לסלט, עדיף לחותכם תחילה לחתיכות הרצויות לסלט, ואחר כך להשרותם ולשוטפם, מפני שככל שהם חתוכים יותר, כך המים מגיעים יותר בקלות לכל המקומות שבהם.

לעיתים ירקות-העלים מאיכות גרועה, ואזי הם מלאים בשרצים קטנים וגדולים שנראים היטב לעין, וכדי לנקותם צריך לשוטפם שוב ושוב, עד שיהיו נקיים משרצים.[16]


[16]. המחמירים טוענים שגם השרייה במים עם חומר ממוסס כגון חומץ, מלח וסבון, ושטיפה – אינה מסירה באופן מוחלט את כל השרצים הזעירים. אולם כפי שלמדנו, העיקר להלכה, שאין צריך לחפש אחר שרצים זעירים שאינם ניכרים במבט רגיל. ולפי דרך האמצע, נכון להסיר את מה שניתן בדרך הרגילה, בלא טורח מיוחד. וצריך להוסיף, שבדרך כלל באופן זה מגיעים לירקות נקיים יותר ממה שדרשו האחרונים לפי שיטת המחמירים. שכן הם דרשו שאנשים בעלי ראיה טובה ויראת שמים יבדקו את החסה, ובדרך כלל, על ידי השרייה במים עם סבון או חומץ או מלח ושטיפה טובה במים זורמים, מה שלא היה בעבר, מגיעים לתוצאה יותר טובה.

הסבון ממוסס שומנים היטב, וממילא גם את הדבק מרגלי השרצים, והחושש שמא גם אחר השטיפה יישארו בנקבובי הירקות שאריות מהסבון ויזיקו לבריאות, יכול להשתמש במקום זאת בחומץ או במלח, שאמנם תועלתם פחותה מסבון, אבל גם הם מועילים להסרת השרצים הזעירים, ומה שאולי לא ירד, כפי מה שלמדנו בהלכה ז, אין בו איסור. ויש סוברים, שגם מבחינה בריאותית עדיף להשרות את ירקות העלים במים עם סבון, מפני שכשם שהסבון יעיל להסרת השרצים כך הוא יעיל להסרת הריסוס, שמסוכן יותר מהסבון, ולאחר שטיפה טובה הסבון והריסוס יורדים. והטוב ביותר להשתמש בחומרים טבעיים כ'סטרילי', שמחד אין בהם שום נזק בריאותי, ומאידך, ממוססים את הריסוס והדבק שברגלי השרצים כסבון.

לעיתים יש בעלי החסה או הכרוב 'מנהרן' (כמובא בהערה 9), ולדעת המחמירים יש להסתכל בעלה אל מול האור כדי לבדוק אם יש בו מנהרה שיש בקצה שלה רימה באורך של 1-3 מילימטר שצריך להוציאה. אולם כפי שלמדנו, העיקר להלכה, שאין צורך לבדוק אחריה, מפני שזו תופעה נדירה, וגם אם רואים מנהרה, לא ברור שיש בה רימה, כי בסוף התהליך היא יוצאת מהעלה ונופלת לקרקע. ועוד, שאם התפתחה בתלוש, לכל הדעות אין בה איסור. ואם התפתחה במחובר, לדעת מקצת הראשונים, כל זמן שלא פרשה אין בה איסור (כמבואר בהערה 4). אצות ים – לעיתים מצויים בין זרועות האצות שרצי מים כסרטנים זעירים. אמנם גם לדעת המחמירים, השרייתם במים עם סבון ושטיפתן, ומסירה אותם.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן