יא – כרובית וברוקולי

יש ירקות שמצויים בהם שרצים זעירים ואין אפשרות להוציא את כולם בשטיפה או בבדיקה. כך המצב בכרובית ובברוקולי שחלק משמעותי מהם הוא תפרחת, שבתוכה נחבאים השרצים הזעירים, שאין אפשרות לראותם בלא לפרק לגמרי את הפרח ולבדוק במשך זמן רב את כל חלקיו הקטנים. גם השרייה במי סבון ושטיפה לא מועילה מספיק, הואיל וזרם המים אינו מגיע בחזקה למקומות שהם נחבאים בהם, וממילא אינו יכול להסיר את כולם. לדעת המחמירים, הדרך היחידה לאוכלם מגידול רגיל, היא לזרוק את התפרחת, שהיא כארבעים אחוז מהירק, ולאכול את הקלחים הנותרים אחר שטיפה טובה. או לצרוך כרובית וברוקולי שגודלו בתנאים מיוחדים שאין מתפתחים בהם שרצים.

אולם כפי שלמדנו, על פי כללי ההלכה אין צריך לבדוק אחר השרצים הזעירים, אלא די לשוטפם היטב, וכל זמן שאין רואים בהם שרצים, מותר לאוכלם. ונכון יותר להשרותם במים עם חומר ממוסס למשך כארבע דקות ולשוטפם היטב בזרם מים.

אמנם שלא כמו בחסה ושאר ירקות עלים, שפעמים רבות אחר השריה ושטיפה אין בהם שרצים זעירים או שהם פחות משיעור ‘מיעוט המצוי’, בכרובית ובברוקולי השרייה ושטיפה אינה מצליחה להגיע לתוצאות טובות כאלה. אמנם כיוון שמבשלים את הכרובית והברוקולי, ולעיתים השרץ נימוח בבישול ויורד ממדרגת ברייה, אפשר להחשיב זאת כדרך האמצע (כמבואר בהערה 17).

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן