יג – פירות עם חשש

ישנם פירות, כמו תאנים, גויבות, תמרים ומשמשים, שלעיתים מצויים בהם שרצים, ולכן לפני אכילתם יש לפותחם ולבודקם. בתאנים טריות ומיובשות צריך להתבונן בתשומת לב, כי לעיתים השרצים דומים לצורה הפנימית של התאנה. אולם אין לחוש למה שרוב האנשים אינם רואים. וכן בפרי הגויבה מצויים תולעים, ויש לחתוך אותו לרבעים כדי לבודקו. כמו כן יש לבחון כל פרי שיש בו ריקבון, שמא יש שרצים סביב הריקבון.

באגוזים שונים כמו אגוזי קשיו, לעיתים יש שרצים, והסימן לכך: קורים לבנים או סימני כרסום. לעיתים השרצים רק שורצים סביב לפרי, ואזי אם מסירים את הקורים והאגוז נותר שלם ויפה, אפשר לאוכלו.

פירות יבשים באריזות, כמו צימוקים, אם יש בהם קורים או אבקה שהתפוררה מהם, סימן שהם נגועים בשרצים, ויש לבודקם היטב, ולעיתים עדיף לזורקם, כי בדיקתם קשה.[19]

כנימות מגן: לעיתים יש על קליפת תפוז ופירות הדר נקודות שחורות שנוצרו על ידי כנימות זעירות (0.2-0.6 מ”מ), שזחלו על הקליפה, קבעו בה את מקומם והפרישו חומר להגן על עצמן. נחלקו הפוסקים בדינן: יש מחמירים וסוברים, שהואיל והמעטה של ‘כנימת המגן’ ניכר לכל, וגם ניתן להבחין בשרץ עצמו בעת שהוא זוחל, חובה על המכינים מאכל מקליפות תפוזים להסירן. וכן כאשר מקלפים תפוז, יש לשים לב שלא ידבקו כנימות לאצבעות ויעברו מהן לתפוז או למאכלים אחרים (רשז”א שש”כ ג, הערה קיז). ויש מתירים וסוברים, שאין לחוש להן, הואיל ובלא שכבת המגן אדם רגיל לא היה רואה אותן. וגם אם היה רואה, היה סבור שמדובר בלכלוך זעיר. קל וחומר כאשר בפועל רואים נקודה שחורה על הקליפה ויש ספק אם היא לכלכוך או מעטה של ‘כנימת מגן’ (שבט הלוי ז, קכב). וגם כאשר יודעים שהנקודה היא מעטה של ‘כנימת מגן’, אין זה מחייב שהכנימה עדיין שם, שכן במשך הזמן הזכרים יוצאים לדרכם, והנקבות מתפרקות עד שאינן יכולות להיחשב כבריה. למעשה, העיקר כדעת המקילים.


[19]. ככלל, כאשר יש בתמרים שרצים, גם הטעם של התמר משתנה לרעה. אמנם לעיתים יש דלקת בתמרים שגורמת לשחרורית שנקראת ‘פייחת’ שטעמה רע מאוד, אולם אין שם שרצים. לשיטת המחמירים מי שאינו בקיא בתאנים ובשרצים הזעירים שיש בהם, צריך להימנע מלאוכלם. ולגבי תמרים, צריך לבדוק אל מול מקור אור.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן