ט – כתם על דבר שאינו מקבל טומאה

נמצא הכתם על דבר שאינו מקבל טומאה, כגון על אסלת השירותים או על האמבטיה, למרות שברור שהכתם הוא דם שיצא מהרחם, אינו טמא. שכל יסוד גזירת כתמים מפני שהכתם טימא את הדבר שעליו יצא, וגזרו חכמים שיטמא אגב כך גם את האשה למרות שלא הרגישה ביציאתו. אבל אם אינו מטמא את הדבר שעליו יצא, אין מקום לגזור שיטמא את האשה.

ככלל, בגדים וכלים מקבלים טומאה, ואילו חומרים גולמיים מהטבע אינם מקבלים טומאה. תחתונית, תחבושת הגיינית (פד), צמר גפן ונייר טואלט – אינם מקבלים טומאה, מפני שהם עשויים מחומרים שאינם מקבלים טומאה. ואף אם היו מבד, כיוון שנועדו לשימוש חד פעמי, אינם מקבלים טומאה.[9]

יש מחמירים וסוברים, שכתם על דבר שאינו מקבל טומאה או בגד צבעוני אינו מטמא בתנאי שאינו גדול מאוד, אבל כתם גדול מאוד, כדוגמת 7 ס”מ על 7 ס”מ, מטמא, שמא הוא דם שיצא בהרגשה ולא נתנה דעתה על כך. מנגד, יש מקילים וסוברים, שכל זמן שהדם יצא בלא הרגשה של וסת, גם אם הבגד יהיה מלוכלך כולו בדם, דינו ככתם שאינו מטמא על בגד צבעוני או על דבר שאינו מקבל טומאה. למעשה, רבים נוהגים להחמיר, ובמיוחד בשבעה נקיים. והרוצים להקל רשאים כל זמן שברור שהדם לא יצא במסגרת וסת.[10]


[9]. משנה נדה נט, ב: “רבי נחמיה אומר: כל דבר שאינו מקבל טומאה – אינו מקבל כתמים”. ושם בגמרא ס, ב: “הורו חכמים כרבי נחמיה”. וכבר למדנו בהלכה ד’ והערה 4, שגזירת כתמים מבוססת על דיני טהרות, שהואיל וגם דם שיוצא מהרחם בלא הרגשה מטמא את הדבר שעליו יצא, גזרו שיטמא אף את האשה, אבל כשיצא על דבר שאינו מקבל טומאה, ממילא אינו מטמא את האשה. [יש אוסרים כתם גם על דבר שמקבל טומאה מדברי חכמים (נו”ב יו”ד מהדו”ת קט; ערוה”ש מא), ויש מקילים (פרי דעה, דברי חיים יו”ד ב, פ; אור שמח). והכלל בדיני כתמים להקל].

נדה ס, ב: “אמר אביי: מטהר היה ר’ נחמיה במטלניות שאין בהן שלש על שלש (אצבעות), דלא חזיין לא לעניים ולא לעשירים”. כלומר, שיעור גודלו המזערי של בגד כדי שיקבל טומאה הוא שלוש אצבעות על שלוש אצבעות. וזה בבגד צמר או פשתים, אבל בשאר בגדים, השיעור ג’ טפחים על ג’ טפחים, ואם הכינו אותו באופן מיוחד לשימוש, גם אם היה בו שיעור ג’ אצבעות בלבד – מקבל טומאה (רמב”ם כלים כב, א; כא). שלוש אצבעות – 5.7 ס”מ, שלושה טפחים – כ-23 ס”מ.

צמר גפן אינו נחשב בד ואינו מקבל טומאה (שועה”ר קפג, ב; מ”ב תרכט, יב). וכן נייר טואלט אינו מקבל טומאה (רמב”ם כלים ב, א; אג”מ יו”ד ג, נג). יש שהחמירו בתחבושות ותחתוניות, הואיל והן בטלות לתחתונים (ריש”א, משמרת הטהרה ג, יד), ויש שהחמירו בהן הואיל ועוּבדוּ ונעשו בכך ככלי (דרכי טהרה ב, כ-כא, ובתשובות הנלוות). אולם רבים הקילו, מפני שהחומרים שמהם נוצרו (נפט, פלסטיק וניילון) אינם מקבלים טומאה, ומפני שהתחבושות והתחתוניות אינן ראויות לשימוש חוזר (טה”ב ח, ט-יא; באהלה של תורה ח”א יו”ד כה; מנחת אשר ב, סב). למעשה הלכה כמקילים, הן מפני שסברתם נראית, והן מפני שבמחלוקת בדיני כתמים יש להקל.

[10]. כעיקרון, דם שיצא בלא הרגשה על בגד צבעוני או על דבר שאינו מקבל טומאה, גם אם הוא גדול מאוד – אינו מטמא, שכן שיעור יותר מגריס נאמר רק למצב שהוא מטמא, אבל במצב שאינו מטמא גם גדול מזה בלא הגבלה – אינו מטמא. וכ”כ רשב”א (תוה”ב הקצר ז, ד): “ואפילו מלוכלך כולו בדם – אינה חוששת”. וכ”כ בציץ אליעזר ו, כג, יב, שהמחמיר בכתם מפני שיש בו דם רב הוא נגד דברי הפוסקים. וכ”כ בטה”ב ח”א עמ’ תיג; בדי השלחן קצ, קח; אורות הטהרה ג, יז. בחוט שני קצ, יב-יג, היקל כרשב”א בכתם גדול מאוד על דבר שאינו מקבל טומאה, אבל בכתם עבה על בגד צבעוני החמיר, הואיל וברור מצבעו שהוא דם. ויש שנטו להחמיר מגודל של שלושה גריסים (אבני שהם קצ, א). וכן נטו להחמיר ריש”א ושבט הלוי (ח”י קמב-ג), אך לא כתבו מאיזה גודל יש להחמיר. ובשם הרב משה פיינשטיין כתבו במסורת משה (ח”ג עמ’ רכד), שיש להחמיר בכתם שגודלו כחצי שטר של דולר (כ- 6.6 על 7.8 ס”מ).

תפריט