כתם בשיעור של יותר מגריס על בגד לבן – מטמא בתנאי שידוע שיצא מהרחם. כגון שהוא נמצא על התחתונים. ואם לא לבשה תחתונים צמודים, הוא מטמא כאשר נמצא על סדין לבן או על כותונת לבנה וברור שיצא מהרחם. אבל אם ישנו ספק מסוים שמא הכתם הגיע ממקום אחר ולא מהרחם, למרות שרוב הסיכויים שהגיע מהרחם, אינו מטמא. שהואיל ויצא בלא הרגשה, מהתורה הוא טהור, וחכמים החמירו בו בתנאי שברור שהגיע מהרחם. וכן אמר רבי עקיבא (נדה נח, ב): "שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר – אלא להקל, שנאמר (ויקרא טו, יט): "וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ – דָּם ולא כתם".
לפיכך, אם יש אפשרות שהכתם שנמצא על התחתונים נוצר מחמת דם שיצא מפצע שבגופה – טהורה, ואפילו אם הפצע הגליד, כל שיש סיכוי מסוים שהפצע נפתח והדם בא ממנו – טהורה. וכן אם יש אפשרות שהכתם הגיע מטחורים או מדלקת בדרכי השתן או יציאות של קלקול קיבה או אכילת סלק וכדומה – טהורה. וכן אם יש אפשרות שהכתם הגיע מחמת שנגעה בידיה בדם עוף או דגים או בסלק או באודם או בטוש אדום וכדומה, ולאחר מכן הכתימה באצבעותיה את תחתוניה – טהורה. וגם כאשר הסיכוי לכך קטן, כל זמן שיש סיכוי מסוים שהכתם הגיע ממקור אחר שאינו רחמה – טהורה.[11]
