י – ספק אם הדם הגיע מהרחם

כתם בשיעור של יותר מגריס על בגד לבן – מטמא בתנאי שידוע שיצא מהרחם. כגון שהוא נמצא על התחתונים. ואם לא לבשה תחתונים צמודים, הוא מטמא כאשר נמצא על סדין לבן או על כותונת לבנה וברור שיצא מהרחם. אבל אם ישנו ספק מסוים שמא הכתם הגיע ממקום אחר ולא מהרחם, למרות שרוב הסיכויים שהגיע מהרחם, אינו מטמא. שהואיל ויצא בלא הרגשה, מהתורה הוא טהור, וחכמים החמירו בו בתנאי שברור שהגיע מהרחם. וכן אמר רבי עקיבא (נדה נח, ב): “שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר – אלא להקל, שנאמר (ויקרא טו, יט): “וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ – דָּם ולא כתם”.

לפיכך, אם יש אפשרות שהכתם שנמצא על התחתונים נוצר מחמת דם שיצא מפצע שבגופה – טהורה, ואפילו אם הפצע הגליד, כל שיש סיכוי מסוים שהפצע נפתח והדם בא ממנו – טהורה. וכן אם יש אפשרות שהכתם הגיע מטחורים או מדלקת בדרכי השתן או יציאות של קלקול קיבה או אכילת סלק וכדומה – טהורה. וכן אם יש אפשרות שהכתם הגיע מחמת שנגעה בידיה בדם עוף או דגים או בסלק או באודם או בטוש אדום וכדומה, ולאחר מכן הכתימה באצבעותיה את תחתוניה – טהורה. וגם כאשר הסיכוי לכך קטן, כל זמן שיש סיכוי מסוים שהכתם הגיע ממקור אחר שאינו רחמה – טהורה.[11]


[11]. בעבר לא היו רגילים בלבישת תחתונים, ואזי אם הכתם נמצא על בשרה או על בגדה במקום שאינו יכול להגיע מהרחם – טהורה, ובמקום שיכול להגיע מהרחם – טמאה, כמבואר בנדה נז, ב; שו”ע קצ, יא-יד. וזאת בתנאי שאין אפשרות שהגיע ממקור אחר, אבל אם אפשר שהגיע ממקור אחר, כדוגמת פצע שלה או של בני משפחתה או דם בהמה ועוף – טהורה, כמבואר בשו”ע קצ, טז; יח-יט. וכן אם יוצא לבעלה דם מפי האמה, אם מצאה דם אחַר החיבור, תולה שהדם ממנו (שם קצ, כ). כמו כן מבוארים דינים שונים, אימתי יש סיכוי שהדם הגיע ממקור אחר וטהורה, ואימתי אין סיכוי וטמאה (שם קצ, כא-כב). הדין תלוי גם בצבע הכתם וגודלו, שאם התעסקה בדם מועט של ציפור או הרגה כינה, והכתם גדול מכמות הדם שהתעסקה בו או שצבעו שונה – טמאה, ואם ייתכן שבא ממנו – טהורה (שם קצ, ז; כג-ל). עוד דינים הובאו בתלמוד ובשו”ע והם נוגעים לתנאי החיים בעבר, והכלל הוא, שכל אימת שיש סיכוי שהדם לא הגיע מהרחם – טהורה.

תפריט