יג – דם מחמת פצע

הדם המטמא הוא הדם שיוצא מהרחם במסגרת מחזור הווסת או זיבה, אבל דם שיוצא מפצע שבנרתיק ואפילו מפצע שברחם, אינו מטמא. שלושה מצבים ישנם בדין זה: א) כאשר ברור לאשה שהדם יצא מהפצע. ב) כאשר ברור שיש פצע שיכול להוציא דם, אבל ספק אם הדם שנמצא יצא ממנו. ג) כשיש ספק אם יש פצע שמוציא דם.

א) אמרו חכמים, שנאמנת אשה לומר: מכה יש לי באותו מקום שמוציאה דם, ואזי הדם שיצא משם אינו מטמא אותה (נדה סו, א; שו”ע קפז, ה-ו). יש נשים שיודעות שהדם מגיע מפצע מְדַמֵּם בעקבות תחושת כאב של פצע בנרתיק סמוך להופעת הדם, ויש שיודעות זאת מפני שבדקו את הנרתיק וחשו באצבען את הפצע שמוציא דם, ויש שמגיעות למסקנה זו מפני שראו שהדם יצא מהול במוגלה שלא כדם וסת. וכן אשה שבודקת את עצמה בבדיקה פנימית, ומוצאת שהדם מופיע תמיד באותו צד, יכולה להסיק שבאותו צד יש לה פצע (שו”ע קפז, ז). בכל אופן, כאשר האשה סבורה שהדם שראתה יצא מפצע – טהורה. ואף אם דם הפצע נמצא בבדיקה פנימית בעונה שהווסת שלה צפוי להופיע, כל זמן שהיא מעריכה שהדם יצא מפצע ולא במסגרת וסת, טהורה. והיא תיטמא רק כאשר תפסיק לשער שהדם שמצאה יצא מהפצע, או כאשר תרגיש ביציאת הדם כבעת הווסת, או שמתוך כמותו תדע שהוא של וסת.

ב) אשה שיודעת שיש לה פצע שלעיתים מוציא דם, אבל היא מסופקת אם הדם שראתה יצא מהפצע והוא טהור או שיצא מהרחם והוא טמא. אם נמצא בבדיקה פנימית, בעונת וסתה הקבוע – טמאה. אבל אם נמצא בבדיקה פנימית שלא בעונת וסתה הקבוע, או על הלבנים ככתם אף בעונת וסתה הקבוע – טהורה (רמ”א קפז, ה).

ג) אשה שמסופקת אם יש לה פצע שמוציא דם או לא, אם מצאה דם על בגד לבן, כיוון שהדם יצא בלא הרגשה ויש אפשרות שאולי יצא מפצע, טהורה אפילו גדול מגריס, שבכתמים תולים להקל. אבל אם תראה בבדיקה פנימית, תחמיר אפילו בכלשהו. וטוב שתלך לשאול חכם, שאולי יוכל לדעת מתוך שאלתה או מצורת המראה, שמדובר בדם פצע שאפשר להקל בו. אם הדבר חוזר ונשנה, עדיף שתיבדק אצל רופאה או אחות בקיאה, ואם יימצא שיש לה שם פצע שעלול להוציא דם, מעתה ואילך תוכל להקל בבדיקה פנימית שלא בעונת וסתה (מצב ב). ואם לא יימצא שיש לה פצע שעלול להוציא דם, דינה כשאר נשים, שבבדיקה פנימית נאסרת בכלשהו, ובמראה חיצוני כפי כללי דיני כתמים.[14]


[14]. נדה טז, א: “תניא הרואָה דם מחמת מכה – אפילו בתוך ימי נדתה – טהורה…”. וכן שם סו, א: “אם יש לה מכה באותו מקום – תולה במכתה… נאמנת אשה לומר: מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא…”. יש אומרים שכיום אין תולים בדם מכה, וכפי שהחמירו בדם בתולים (ראב”ד ורמב”ן). אולם רובם המכריע של הפוסקים סוברים שיש לתלות במכה ולהקל. ישנם שלושה מצבים של אפשרות שהדם יצא מהפצע: א) כאשר ברור לאשה שהדם יצא מהפצע. ב) כשברור שיש פצע שיכול להוציא דם אבל ספק אם הדם הגיע ממנו. ג) כשיש ספק אם יש פצע שמוציא דם. כתבו תוס’ (נדה טז, א, ‘ומר סבר’), לגבי בדיקה פנימית, שאם הרגישה שהדם יצא ממכתה, גם בעונת וסתה הקבוע, טהורה (כפי המצב הראשון). בנוסף, כתב רמ”א קפז, ו, שאם היא אומרת בוודאות שאין דם זה מהמקור, גם בלא טענה שיש לה מכה שמוציאה דם, טהורה (כפי המצב הראשון). אבל אם לא הרגישה שהוא דם מכתה, למרות שגם לא הרגישה שהוא דם וסת (כפי המצב השני), אם הבדיקה הפנימית התבצעה בעונת וסתה הקבוע – טמאה. וכ”כ רמ”א קפז, ה, וש”ך כו. (ולדעתם אשה שאין לה וסת קבוע, צריכה להחמיר בזה גם בעונה בינונית, שאם לא כן לא תיטמא לעולם. וצ”ע אם יאמרו כך גם כאשר הסיכוי שתראה בעונה בינונית נמוך או שראתה דם מועט שנראה שהוא ממכה ולא מווסת).

לגבי המצב השני, שבו האשה מסופקת אם הדם מהפצע: יש מקילים לתלות גם במכה שלא ידוע אם מוציאה דם (רשב”א, שו”ע קפז, ה, לרוב האחרונים; ערוה”ש קפז, מו; באר יצחק יו”ד יז). ויש מחמירים לתלות רק במכה שידוע שיכולה להוציא דם, אבל במכה שלא ידוע אם יכולה להוציא דם, אין תולים (התרומה, מהר”ם מרוטנבורג, מרדכי, תה”ד). וכן הורו רבים מהאחרונים (ש”ך קפז, כד; נו”ב, חכ”צ, חו”ד ז; משפטי עוזיאל ח”ב יו”ד כו; דרכי טהרה ד, ח; טה”ב ה, ו). וכן יש לנהוג, ובמיוחד כיום, שניתן להיבדק על ידי רופאה או אחות, ולדעת האם המכה יכולה להוציא דם.

המצב השלישי הוא המצב הרגיל של ספק מסוים לגבי קיום פצע, שלגבי כתם שנמצא בלא הרגשה, יש להקל, ובבדיקה פנימית יש להחמיר, וטוב שתשאל חכם, שאולי ימצא דרך להוכיח שהוא מפצע. לעיתים אשה מסופקת אם היא במצב הראשון, השני או השלישי, ואזי אפשר שתשאל חכם, ופעמים שלפי מה שתסביר לו יידע להשיב. וכן אפשר שתיבדק אצל רופאה או אחות בקיאה. ואם גם לאחר הבדיקה נותר ספק, בכתם יש להקל ובבדיקה יש להחמיר, וכאשר בעקבות זאת האשה מתקשה להיטהר, תשאל חכם.

עוד אמרו בנדה סו, א: “ואם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה – אינה תולה”, כלומר, כאשר דם הווסת שונה מדם המכה, וראתה דם בצבע דם וסתה, אין מקילים. אבל כל זמן שאין ניכר שהדם שיצא ממנה שונה מדם מכה ודומה לדם וסתה, תולה להקל (רשב”א, רא”ש, ר”ן ושו”ע קפז, א).

תפריט