ב – זהירות מחופת נידה

על הכלה להשתדל ככל יכולתה להגיע לחתונה כשהיא טהורה. שאם לא כן שמחת החתונה תיפָגע מאוד, והחתן והכלה יצטרכו להיזהר בכל דיני ההרחקה שלמדנו לעיל (בפרק ג). בכלל זה יהיה אסור להם לתת יד זה לזה ולהעביר חפץ מזה לזה. אמנם בעת החופה, כדי למנוע בושה, יהיה מותר לחתן לכסות את הכלה בהינומה, ולענוד את הטבעת על אצבעה, ולתת לה את כוס היין והכתובה, תוך השתדלות שלא לנגוע בה. בנוסף, עד שהכלה תיטהר חל עליהם איסור ‘ייחוד’, ויהיה עליהם לישון בחדרים נפרדים בבית ההורים, או בבית אחר שיש בו עוד אנשים (כמבואר להלן הלכה יג). כמו כן, לאחר החופה יהיה אסור להם להתייחד ב’חדר הייחוד’.[1]

בנוסף, יש אומרים שהנישואין תלויים בכך שהחתן והכלה יתייחדו ייחוד גמור שראוי למצוות עונה, וכאשר הכלה אינה טהורה הם אסורים בייחוד, וממילא הנישואין אינם חלים (רמב”ם). אמנם כיוון שדחיית החתונה תגרום להפסדים גדולים ועוגמת נפש, נוהגים כדעת רוב הפוסקים, ומקיימים את החתונה גם כשהכלה אינה טהורה.[2]


[1]. ארבעה טעמים להיתר נתינת הטבעת בחופת נידה: א) הואיל ועדיין לא התקדשה, דינם כדין שאר גברים ונשים שמותר להם להעביר חפץ מיד ליד גם אם בלא כוונה יגעו זה בזה (או”ז א, שמא). ב) לרמב”ם ויראים אין איסור להושיט דבר מיד ליד זולת יין, וכדי למנוע בושה, בדין דרבנן אפשר לסמוך עליהם. ג) גם למחמירים, כדי למנוע בושה גדולה מאוד, מותר לעבור על איסור חכמים. ד) הואיל וזה נעשה לפני כולם לזמן קצר אין חשש. וכ”כ למעשה באר היטב אה”ע סא, ח; בניין ציון קלט, עקרי הד”ט יו”ד כא, ד; דברי מלכיאל ה, רו; דרכי טהרה י, יז. וכן מותר לחתן למסור את הכתובה ולתת את היין לכלה, תוך זהירות שלא יגע בידה. בעת שילכו לחדר הייחוד לא יתנו יד (לשולחן שלמה יג, יד, אם הם מאוד מתביישים, תעטה הכלה כפפות וכך יתנו יד). למנהג יוצאי אשכנז ותימן שנוהגים לנעול את חדר הייחוד, בחופת נידה אסור לנעול, ואף צריך להודיע לאחד מבני המשפחה שיכנס באמצע בלא לדפוק, ועל ידי כך בני הזוג לא יהיו שם באיסור ייחוד.

[2]. בכתובות נו, א, מבואר שקניין הנישואין נעשה על ידי חיבת החופה, והסתפק רב אשי האם דווקא חופה שראויה לביאה (חיבור) קונה, או שהחופה קונה גם כשאינה ראויה לביאה כחופת נידה. ונשאר הדבר בספק. הרמב”ם פסק (אישות י, ב): “אבל אם היתה נדה, אף על פי שנכנסה לחופה ונתייחד עמה – לא גמרו הנישואין והרי היא כארוסה עדיין”. וכן דעת גאונים ורי”ף. מנגד, דעת רא”ש, ר”ן, ריטב”א ועוד, שגם חופת נידה גומרת את הנישואין, כי ייחוד הראוי למצוות עונה אינו מעכב. וכל מה שהגמרא הסתפקה הוא רק לגבי ‘תוספת הכתובה’, אם החתן מקנה אותה בחופת נידה. למעשה כתב בשו”ע אה”ע סא, ב: “כשר הדבר שלא תינשא עד שתטהר”. והרמ”א כתב: “ועכשיו המנהג שלא לדקדק, ואין ממתינין. ומכל מקום טוב להודיע לחתן תחילה שהיא נדה”. שכן לדעת רבנו פרץ, הבעיה בחופת נידה היא חשש מקח טעות כאשר החתן לא יודע זאת. ולדעת בית שמואל סד, ה, גם הרמב”ם יסכים שאם הודיעו לחתן, החופה קונה. לפיכך, בשעת הדחק, אפשר לקיים חופת נידה (ט”ז אה”ע מד, ז; רב פעלים ח”ב יו”ד כ).

תפריט