ד – טהרה מדם חימוד

תיקנו חכמים שכאשר תתרצה הכלה להתחתן, תספור שבעה ימים נקיים ותטבול. מפני שאולי מתוך ההבנה שהנה היא עומדת להינשא ולהתחבר עם חתנה חיבור גמור, ייצא ליבה אליו בחמדה ומתוך התרגשותה ייצא מרחמה ‘דם חימוד’ ותיטמא ממנו (נדה סו, א). ואף שבדקה את עצמה ולא ראתה דם, ייתכן שיצא דם מועט ואבד בלחות הטבעית המצויה בנרתיק. הזמן שבו חוששים ל’דם חימוד’ הוא בעת ההסכמה להינשא, שאז מתבהרת לכלה ההכרה שהיא עומדת להינשא. ואם ההסכמה לנישואין ניתנה זמן רב לפני החתונה, הזמן שבו יש סיכוי שתראה ‘דם חימוד’ הוא כשיתחילו בהכנות האחרונות, כשבועיים או שלושה לפני החתונה.

גם אשה שאינה רואה וסתות, כדוגמת מבוגרת שפסקה מלראות דם וסת, כיוון שקיבלה הצעת נישואין והסכימה, ייתכן שתתרגש ותראה ‘דם חימוד’, ועליה לספור שבעה נקיים ולטבול לקראת חתונתה (נדה סו, א). ואף שרוב הסיכויים שלא ראתה דם, כיוון שתיקנו חכמים שכלה תספור שבעה נקיים ותטבול לקראת חתונתה, עליה לברך על הטבילה.

כלה שיכולה להיטהר מהווסת האחרון שבוע או שבועיים לפני החתונה, נכון שתדחה את שבעת הנקיים כדי שתטבול יום או יומיים לפני חתונתה, ולכל היותר ארבעה ימים לפני החתונה. מפני שיש אומרים, שככל שמתקרב מועד החתונה, הסיכוי שתתרגש וייצא ‘דם חימוד’ גובר, ולכן טוב שתקרב את טבילת טהרתה למועד חתונתה. בנוסף, טוב שגם לאחר טבילתה תבדוק את עצמה בכל יום עד יום חתונתה בבדיקה של קינוח חיצוני, כדי להבטיח שלא החלה לראות דם מחמת חימוד.[4]

טבלה הכלה ונטהרה לקראת החתונה, והתעוררה קטטה וביטלו את החתונה, ושוב חזרו והסכימו להתחתן – צריכה לחזור ולספור שבעה נקיים ולטבול, שמא בעת חידוש קביעת הנישואין ראתה ‘דם חימוד’ (שו”ע קצב, ג).

גם המחזיר גרושתו, ואפילו היא מעוברת ממנו, צריכה לספור שבעה נקיים ולהיטהר מחשש ‘דם חימוד’ (שו”ע קצב, ה; רדב”ז ג, תכג; תורת השלמים ט).

גם כאשר קשישים מתחתנים, הכלה צריכה לספור שבעה נקיים ולהיטהר. אבל אם ברור שכבר פסקה מהחתן גבורת אנשים, ומגמת הנישואין לשם ידידות ועזרה, אינה צריכה לחשוש ל’דם חימוד’ ולספור שבעה נקיים.[5]


[4]. לדעת רוב הראשונים, החשש הוא שמא בעת הסכמת הכלה להינשא תראה דם חימוד, וכיוון ש’דם חימוד’ יוצא ברגע ופוסק, אינה צריכה לעשות ‘הפסק טהרה’ אלא רק לספור שבעה נקיים. יתר על כן, לדעת ראבי”ה, כיוון שרק ברגע ההסכמה יש חשש שתראה ‘דם חימוד’, אם אז שמה לב שלא הרגישה – טהורה ואינה צריכה שבעה נקיים. אולם שאר הראשונים סוברים שאין סומכים על הרגשתה, אלא חוששים שנטמאה וצריכה לספור שבעה נקיים ולהיטהר. לגבי בדיקת שבעה נקיים, יש אומרים שמעיקר הדין לא צריכה לבדוק במשך שבעת הנקיים (רשב”א ומאירי), ורבים סוברים שכדי שייחשבו נקיים צריכה לבדוק את עצמה פעם אחת בשבעת הנקיים (ראב”ד, רמב”ן, טור ושו”ע קצב, א. רשב”א למעשה). ויש אומרים שתבדוק בכל יום, כדרך כל שבעה נקיים (רא”ה).

מנגד, יש אומרים, שחשש ‘דם חימוד’ אינו בעת ההסכמה להינשא בלבד, אלא מעת ההסכמה להתחתן ועד הנישואין יש חשש שתראה ‘דם חימוד’, וככל שמתקרב זמן הנישואין “יותר לבה הומה ומשתאה ותדיר חיישינן שמא מחמת חימוד תראה” (רא”ש נדה י, ד), ולכן אף שאינה צריכה ‘הפסק טהרה’, צריכה לבדוק בכל יום משבעת הנקיים. על פי סברה זו, נהגו להסמיך את שבעת הנקיים לחתונה (תוס’ יומא יח, ב, ‘והאמר’, רשב”ם והגה”מ). וכתב הרמ”א קצב, ב, שלפי מנהג זה גם אין להרחיק את בעילת המצווה מהטבילה יותר מארבעה ימים, ואם עברו יותר מארבעה ימים מהטבילה לבעילת המצווה, תבדוק את עצמה בכל יום, שמא מתוך חמדתה ראתה דם. ע”כ. ולב”ח (קצב, ד), וחכ”א קטו, ג, גם אם טבלה פחות מארבעה ימים לפני בעילת המצווה, צריכה לבדוק את עצמה בכל יום בין הטבילה לבעילה. אולם כל זה לכתחילה, אבל בדיעבד גם אם עבר יותר משבוע ולא בדקה, טהורה (שיורי ברכה וחוו”ד).

למעשה כתבתי שטוב שתבדוק עצמה בבדיקה חיצונית בכל יום עד החתונה, שכן לסוברים שהחשש הוא בעת הצעת הנישואין, מדובר על דם מועט של חימוד, אבל לסוברים שככל שהחתונה מתקרבת ההתרגשות גוברת, נראה שהחשש הוא שמא ההתרגשות תגרום להקדמת הווסת, ולכך די בבדיקת קינוח חיצוני. בנוסף, ממילא בתולה אינה יכולה לבדוק הרבה יותר מקינוח חיצוני, וזאת בצירוף דעת הרמב”ם ודעימיה שגם בשבעה נקיים די בקינוח חיצוני (לעיל ד, 4), ובצירוף דעת רוב הראשונים שחשש דם חימוד הוא רק בתחילה. מי שרגילה להסתכל על הקינוח בשירותים, מקיימת בכך בדיקה חיצונית.

לגבי יסוד דין דם חימוד, מסופר בנדה כ, ב, שר’ אלעזר ורבא ידעו להריח דם ולדעת אם יצא מחמת חימוד או וסת. לר”ן, על פי זה ידעו לטהר אשה מפני שדם חימוד טהור, ורק בכלה אסרוהו חכמים שמא נמשך עימו דם נידה. לאור זרוע דם חימוד טהור מהתורה ואסור מדברי חכמים. ולדעת רוב הראשונים והאחרונים, דם חימוד שיצא בהרגשה טמא מהתורה, וידיעת החכמים רק ביטאה את בקיאותם בדמים (רשב”א, תוס’ הרא”ש שם; רמב”ם איס”ב ה, א; שועה”ר קפג, ב, ועוד רבים). אבל אם דם החימוד יצא בלא הרגשה, חיוב טבילת הכלה מדברי חכמים, קל וחומר כאשר לא ראתה דם כלל, שחיוב הטבילה מדברי חכמים (מגיד משנה איסו”ב יא, י; ט”ז קצב, א, ועוד).

[5]. עיקר ‘דם חימוד’ נובע מההתרגשות לקראת שמחת הנישואין, שיש בה איחוד קבוע ושמחת עונה. שכך יש ללמוד מדין כלה ששודכה בלא שראתה את החתן, שעליה לספור שבעה נקיים ולהיטהר מחשש ‘דם חימוד’. ואם אח”כ ימים ספורים לפני החתונה תראה לראשונה את החתן, אינה צריכה לחשוש שוב ל’דם חימוד’, כי עיקר חשש ‘דם חימוד’ הוא בעת ההחלטה על החיבור שבנישואין (חת”ס יו”ד קפד; בית שלמה מ, ועוד רבים). וכן אשה שבעלה חזר ממדינת הים אחר זמן רב, אינה צריכה לשבת שבעה נקיים (תפארת למשה על הט”ז א; שולחן גבוה קצב, ט).

יש אומרים שבני זוג שקיימו זוגיות ארוכה בלא נישואין כהלכה, וזכו לחזור בתשובה, ואח”כ התעוררו להתחתן כהלכה בחופה וקידושין. גם אם פסקו וסתותיה, ואף נטהרה מנידתה, עליה להיטהר לקראת הנישואין בהפסק טהרה, שבעה ימים נקיים וטבילה (טה”ב ט, ד). אולם הלכה כדעת רוב הפוסקים שאינה צריכה לטבול, שהואיל והיו בזוגיות קבועה, לא מתעוררת חמדה מיוחדת לקראת הנישואין (אשרי האיש כו, לו; שבט הקהתי ו, שיז). (לדעת חוות דעת קצב, א, כיוון שעיקר החשש שיצא ‘דם חימוד’ הוא בעת בקשת הנישואין וההתרצות, אם לפני כן תניח מוך דחוק בנרתיק, ואחר שתסכים תוציא ותראה שאין בו דם, לא תצטרך לשבת שבעה נקיים. ולצורך גדול, כגון מבוגרים שרוצים להתחתן תוך ימים ספורים, ניתן לסמוך עליו).

תפריט