יא – טהרת הכלה אחר דם בתולים

לאחר שהחתן והכלה פורשים זה מזה, לא ניתן להתחיל מיד לספור שבעה ימים נקיים, שכן למדנו (לעיל ד, ה-ז) שכל עוד שכבת זרע יכולה לצאת מהנרתיק, האשה אינה יכולה להתחיל להיטהר. וכיוון שבמשך שלוש יממות הזרע עוד עלול לצאת, תמתין ליום הרביעי מהחיבור ולקראת סופו תפסוק בטהרה, ואז תתחיל את שבעת הימים הנקיים. ואם תרצה, תוכל למחרת החיבור לקנח היטב את הנרתיק כדי לנקותו מכל שיירי הזרע, ועוד באותו יום לפני השקיעה תפסוק בטהרה ותתחיל לספור שבעה ימים נקיים.[13]

אמנם בפועל, המנהג הרווח שהכלה נוטלת גלולות לדחיית הווסת, ומיד לאחר החיבור הגמור מפסיקה ליטול אותן ותוך ימים ספורים תקבל את הווסת, ואזי רק לאחר סיום דם הווסת תוכל לפסוק בטהרה ולהתחיל לספור שבעה נקיים.

אם לאחר שהכלה תיטהר ויקיימו את החיבור תראה שוב דם מבתוליה, תחזור ותיטמא, וכך בפעם השלישית, שכל זמן שעוד נותרו שיירים מבתוליה ותראה מהם דם – תיטמא. הצער שייגרם מכך הוא גדול מאוד, לפיכך יש לעשות הכל כדי למנוע היטמאות חוזרת מדם הבתולים. העצה לכך, שלמחרת ‘בעילת מצווה’ שבה הכלה נטמאה מדם הבתולים, תמשמש עם בד לח את מקום הבתולים כדי להסיר את שאריות הבתולים (כמבואר בהערה). הניסיון מלמד שלאחר פעולה זו הסיכוי שתחזור לראות דם נמוך מאוד. ואזי אם בכל זאת תראה דם בימים שהיא לא אמורה לקבל את וסתה, דם זה כבר לא ייחשב כדם בתולים שמטמא, אלא כדם שיצא מפצע שנוצר בצידי הנרתיק בעקבות הסרת הבתולים, שאינו מטמא.[14]


[13]. מבואר לעיל ד, 7, שנחלקו שו”ע ורמ”א בדין פולטת שכבת זרע. אמנם לגבי דם בתולים, גם למנהג הרמ”א יש להמתין ארבעה ימים ולא חמישה. בנוסף, בדין דם בתולים יש מפוסקי אשכנז שהקילו לסמוך על ניקוי הנרתיק כשיטת השו”ע, כדי שמיד באותו יום תוכל לפסוק בטהרה כמבואר למעלה. וכך דעת הרב רבינוביץ’ והרב ליאור, כמובא בספר פוע”ה ח”א ז, 46. וכן מבואר לעיל ד, 7, שיש מפוסקי אשכנז שהקילו בכתם, ונראה שאף הם יקלו בדם בתולים. וכבר ביארתי שם ד, ז, שכל אימת שיש סברה נוספת להקל כדעת השו”ע, אפשר לסמוך עליה.

[14]. הדרכה להסרת שיירי הבתולים: למחרת ‘בעילת מצווה’ לעטוף את האצבע בבד רטוב, להכניסה לנרתיק, לסובב אותה לכל הכיוונים כמה פעמים. אח”כ לעטוף שתי אצבעות ולחזור על אותה פעולה. כך תעשה גם אם הדבר קצת כואב, עד שתרגיש שלא נותר דבר שחוסם את הנרתיק. את בדיקת הפסק הטהרה ובדיקות שבעת הנקיים יש לקיים בעדינות, כדי שלא לפצוע את המקום הרגיש. אם למרות זאת תראה דם על עד הבדיקה, כל זמן שברור שהוא מהפצע – אינו מטמא. על פי ניסיונה של אשתי הרבנית, כלות שעשו כך לא ראו אח”כ דם. ובכל אופן אם תראה דם לאחר החיבור, יש להחשיבו כדם ‘מכה’, כלומר דם פצע, שאינו מטמא. ישנם מקרים שבהם קרום הבתולים חזק, והכלה אינה מצליחה לעשות זאת, ואזי העצה ללכת לרופאה שתסיר אותו, כמבואר בהלכה הבאה.

כאשר הכלה לא הסירה את שיירי הבתולים, ולאחר החיבור השני מצאו דם על הסדין או על בגד הקינוח – נטמאה. וכן בשלישית וברביעית וכן הלאה. אמנם יש אומרים שאין חובה לבדוק את הסדין ובגד הקינוח, אלא שאם ראו עליהם דם – נטמאה, ויש אומרים שאם הרגישה כאב נכון לבדוק (עי’ ערוה”ש קצג, יא; שואל ונשאל ב, צט; דרכי טהרה י, לד, בהערה; טה”ב י, ו). ויש מציעים שמלכתחילה יקנחו את עצמם בבגדים צבעוניים כהים כך שאם הדם יהיה מועט – לא ייראה. אבל עצה זו פחות טובה, כי עדיין עלול לצאת דם רב, שייראה גם על בגד צבעוני או תחתונים צבעוניים. לכן נכון להיעזר בהצעה להסיר את שיירי הבתולים.

תפריט