יש אומרים, שכלה שאין לה וסת קבוע צריכה לוודא שהחיבור אינו גורם לה להופעת וסת. לשם כך, לאחר שיהיה ברור שדם הבתולים פסק, במשך שלוש הפעמים הראשונות שבהן יקיימו את החיבור, יבדקו החתן והכלה את עצמם. וכך יעשו: יכינו בדים לבנים נקיים לבדיקה, לפני החיבור הכלה תבדוק את עצמה שהיא נקייה, כדי שתהיה בטוחה שווסתה לא התחיל. לאחר החיבור, החתן והכלה יבדקו את עצמם עם הבד, כדי לוודא שאין עליהם דם מחמת החיבור. לאחר שיבדקו את עצמם שלוש פעמים באופן זה, יידעו בוודאות שהחיבור אינו גורם לכלה להופעת וסת (שו"ע קפו, ב, עפ"י הרי"ף, והרבה אחרונים).
מנגד יש אומרים, שאין צורך לקיים בדיקות אלה, מפני שלדעת רוב הראשונים, אין לחשוש בלא סיבה שהחיבור יגרום להופעת הווסת (רש"י, תוס', רז"ה, ריטב"א ועוד). וגם בפועל, החשש שהחיבור יגרום להופעת וסת הוא אפסי. וכך נהגו בכמה קהילות (ש"ך קפו, א).
למעשה, הלכה כדעת המקילים שאין צריך לקיים בדיקות נוספות אחר סיום דם הבתולים. והרוצים להדר, ינהגו כדעת המחמירים.[18]
מנגד, יש לומדים מהמשך הגמרא, שהלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס, שאשה שאין לה וסת קבוע צריכה לבדוק לעולם לפני החיבור ואחריו. וכן פסק ר"ח, והרא"ש חשש לדעתו. וכן פסק רמב"ם. ובשו"ע הביא את דעתם כדעה שנייה, ויש שהבינו שאף הוא סובר כך למעשה (תורת השלמים קפו, ב; חוות דעת ב).
ויש אומרים, שכוונת רבי חנינא בן אנטיגנוס, שאשה שאין לה וסת קבוע צריכה לבדוק את עצמה שלוש פעמים כדי לוודא שאינה רואה מחמת תשמיש, וכך דעת הרי"ף (לדעת רבים). לרשב"א ודעימיה, צריכה לבדוק שלוש פעמים לאחר החיבור, ולרמב"ן גם לפני החיבור, וכ"כ בשו"ע קפו, ב, בדעת סתם, וכן דעת שולחן גבוה, לחם ושמלה ועוד אחרונים רבים עד ימינו. י"א שדי בבדיקות קינוח (סד"ט קפד, יג; חו"ד קפו, א), וי"א שלאחר החיבור הכלה צריכה לבדוק בעומק בחורים ובסדקים (חת"ס ודעימיה). וי"א שאשה שיש לה וסת חצי קבוע, היינו שלעולם אינה רואה לפני זמן מסוים, כגון עשרים וחמישה יום מהווסת, צריכה ששלוש הבדיקות יהיו אחר עשרים וחמישה יום, גם אם זה יקח כמה חודשים (חת"ס). ומכל הפוסקים הרבים שלא כתבו זאת, משמע שאין להקפיד על כך (עי' טה"ב ג, ז). בפועל, כלות אינן קובעות וסת חצי קבוע לפני החתונה, ממילא יוצא שכוונת הפוסקים שתבדוק שלוש פעמים מיד לאחר שייפסק דם הבתולים (וכ"כ טהרת בת ישראל יג, א).
למעשה הלכה כדעת המקילים, ראשית, מפני שמדובר במחלוקת בדברי חכמים. שנית, רוב הראשונים הקילו. שלישית, כך נהגו בכמה קהילות, כפי שכתב ופסק הש"ך (קפו, א), וכן בתימן (טהרת משה ח, יג), ובגדאד (זב"צ קפו, ב). רביעית, גם לדעת המחמירים לא ברור מתי צריך לקיים את שלוש הבדיקות, האם בימים שעלולה לראות או בכל הימים, כך שיש כאן ספק נוסף, שאם תבדוק מיד לאחר הטבילה, לחת"ס ודעימיה לא תקיים את שלוש הבדיקות, ואם תנהג כחת"ס לא תקיים את הבדיקות בהקדם הנדרש לפי שאר המחמירים. חמישית, יש אומרים שדי למחמירים בבדיקה חיצונית, וזו בדיקה שממילא נשים רגילות לעשות לאחר התפנות בשירותים. וכן הורו למעשה הרב גוסטמן (הליכות ישראל נדה א, יא), רשז"א (הליכות שלמה ב, יד), והרב רבינוביץ'. (באג"מ יו"ד ב, עה, כתב שהדין כש"ך אלא שראוי להחמיר, אבל אמר שאין לכתוב בספר שחייבים, כמובא במסורת משה ח"ג עמ' ריז).
