ב – סיכום ארבעה סוגי התערובות

הרי ששני חילוקים ישנם בדיני תערובות: האחד, ‘מין במינו’ ו’מין בשאינו מינו’. ב’מין במינו’ טעם האיסור שווה לטעם ההיתר, ב’מין בשאינו מינו’ טעם האיסור שונה מטעם ההיתר.

השני: ‘לח בלח’ ו’יבש ביבש’. ב’לח בלח’ טעם האיסור מתמזג בתערובת, כדוגמת בשר טרף שהתבשל עם בשר כשר, שעל ידי הבישול הטעמים מתערבבים בכל התבשיל. גם קמח של איסור שהתערב בקמח של היתר נחשב כתערובת ‘לח בלח’, הואיל והקמח דק וחלקי האיסור וההיתר מתמזגים זה בזה (פנה”ל פסח ז, ד). לעומת זאת, בתערובת ‘יבש ביבש’ איננו יודעים איזה מאכל כשר ואיזה אסור, אבל הם אינם מתמזגים זה בזה. גם כוס שיש בה רוטב בשר טרף שהתערבה בשתי כוסות שיש בהן רוטב בשר כשר, נחשבת תערובת ‘יבש ביבש’, מפני שהרטבים בכוסות נפרדות ואינם מתערבים זה בזה.

כיוון ששני החילוקים משתלבים זה בזה, הרי שארבעה סוגי תערובות ישנם: א) ‘מין בשאינו מינו’ ‘לח בלח’. ב) ‘מין בשאינו מינו’ ‘יבש ביבש’. ג) ‘מין במינו’ ‘לח בלח’. ד) ‘מין במינו’ ‘יבש ביבש’.

בשלושת הסוגים הראשונים צריך פי שישים כדי לבטל את האיסור. בראשון צריך פי שישים מעיקר הדין, מפני הטעם שהאיסור נותן בתערובת. בסוג השני והשלישי, מהתורה האיסור בטל ברוב וחכמים תקנו שלא יתבטל בפחות משישים. ורק בתערובת מהסוג הרביעי (‘מין במינו’ ‘יבש ביבש’), הלכה למעשה שהאיסור בטל ברוב. אמנם יש סוברים, שהשוו חכמים את כל השיעורים, וקבעו ששום איסור לא יתבטל בפחות מפי שישים. אולם למעשה, הלכה כדעת רוב הראשונים, שתערובת מהסוג הרביעי (‘מין במינו’ ‘יבש ביבש’) בטלה ברוב, וזה המצב שבו חל הכלל היסודי של ביטול ברוב.

אמנם דווקא לגבי תערובת מהסוג הרביעי (‘מין במינו’ ‘יבש ביבש’), כאשר יש באיסור חומרה יתירה, החמירו חכמים יותר מאשר בשאר תערובות שבטלות בשישים. אם האיסור הוא פירות תרומה שהתערבו בפירות רגילים, כיוון שיש באיסור תרומה חומרה יתירה, שזר שאוכלה ענוש במיתה – רק אם יש בפירות החולין פי מאה – פירות התרומה מתבטלים. וכאשר האיסור הוא פירות ערלה או כלאי הכרם שאסורים גם בהנאה, רק אם יש בפירות ההיתר פי מאתיים – האיסור מתבטל (להלן בהלכה ט).[2]


[2]. יש סוברים שהשוו חכמים את כל השיעורים, וקבעו שרק כאשר יש כנגד האיסור פי שישים הוא בטל בעוצם מיעוטו, אבל אם אין כנגדו פי שישים, יש לו חשיבות ועדיין לא התבטל מהתודעה. כך דעת רמב”ם (מאכ”א טו, ד-ה), אשכול ורמב”ן (חולין צז, ב. ולראב”ן מהתורה אינו בטל בפחות משישים). אולם למעשה, נפסק כדעת רוב הראשונים, שתערובת מהסוג הרביעי (‘מין במינו’ ‘יבש ביבש’) בטלה ברוב, וזה המצב שבו חל הכלל היסודי של ביטול ברוב. שכך הוא פשט הגמרא (חולין צט, ב), וכ”כ תוס’, תרומה, ראב”ד, רא”ש, רשב”א, ר”ן , סמ”ג, מאירי ועוד רבים.

בפועל, ברוב המקרים של תערובת ‘מין במינו’ ‘יבש ביבש’, לכל הדעות הביטול הוא במאה, שכן כפי שעולה מהמשניות, התערובת השכיחה של ‘מין במינו’ ‘יבש ביבש’ היתה פירות תרומה שהתערבו בפירות חולין מפני שהם דומים לגמרי. והמקרה המצוי של ‘מין במינו’ ‘יבש ביבש’ שנחלקו לגביו אם בטל ברוב או בשישים, הוא בשר טרף שהתערב בבשר כשר, או חתיכת חֵלֶב בחתיכות שומן, ומקרים אלו פחות מצויים, מפני שאת החלקים האסורים שלא נועדו לאכילה נוהגים לזרוק או לפחות להפריד משאר המאכלים באופן גמור.

כל מה שלמדנו ש’מין במינו’ בטל ברוב או בשישים הוא לדעת חכמים, אבל לדעת ר’ יהודה ‘מין במינו’ אינו בטל אפילו באלף. כי הביטול נוצר על ידי התנגשות שבין שני מינים, וכאשר הם מאותו מין, אין התנגשות וכיוון ששמו של האיסור עדיין נקרא עליו אינו בטל. אולם לחכמים למרות שהם מאותו מין, נוצרת התנגשות בין האיסור להיתר, וההיתר גובר על האיסור ומבטלו (מנחות כב, א, ר”ן נדרים נב, א).

תפריט ההלכות בפרק

תפריט הפרקים בספר

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן