יד – דבר שיש לו מתירים

דבר שיש לו מתירים, היינו מאכל אסור שבמשך הזמן יפקע איסורו ויהפוך למותר או שבפעולה קלה ניתן להתירו, שהתערב במינו – קבעו חכמים שאפילו באלף לא ייבטל. לפיכך, חיטים שאסורים באיסור ‘חדש’ שהתערבו בחיטים מהשנה הקודמת, אפילו יש בהיתר פי אלף מהאיסור, הכל אסור עד יום העומר, שאז יפקע איסור ‘חדש’. וכן פירות מעשר שני והקדש שהתערבו בשאר פירות – אינם בטלים, הואיל ואפשר להתירם על ידי פדיונם בכסף (נדרים נח, א).

וזאת משום שכל עניין ביטול האיסורים ברוב או בשישים הוא בדיעבד, כאשר מוכרחים להכריע את מעמד התערובת, אבל אם האיסור עומד להיות מותר, בין אם על ידי שיעבור זמן ובין אם על ידי מעשה שיתיר אותו, במקום להתגבר עליו בכוח ולבטלו, יש להמתין עד שיהיה מותר. וכל זה בתנאי שהאיסור עוד ניכר בתודעה שלנו, היינו שהתערב במינו, ואז למרות שיש פי שישים כנגדו, האיסור לא השתנה ושמו נשאר כפי שהיה. אבל אם האיסור שיש לו מתירים התערב במין אחר, ויש פי שישים כנגדו, הרי הוא בטל בעוצם מיעוטו, ששמו וטעמו התבטלו מהעולם, ולכן אין צורך להמתין עד שיהפוך להיתר (שו”ע קב, א).

גם איסור חכמים שיש לו מתירים אינו בטל, לפיכך, ביצה שנולדה ביום טוב, שהיא אסורה משום מוקצה עד מוצאי יום טוב, שהתערבה באלף ביצים – כל הביצים אסורות עד מוצאי יום טוב (ביצה ד, ב).

ואם עד שיגיע זמן ההיתר טעמו של המאכל ייפגם, אינו נחשב ‘דבר שיש לו מתירים’. אבל אם יתקלקל מעט, באופן שאינו מורגש כל כך, האיסור נחשב ‘דבר שיש לו מתירים’ ואינו בטל (שו”ע קב, ד; כרתי יב).

אם התערב כלי שבלע טעם איסור בכלים של היתר, כיוון שיש טורח להגעיל את כל הכלים, אין זה נחשב דבר שיש לו מתירין. אמנם יש להמתין שתעבור יממה על הכלי שבלע איסור, שאז טעמו יהיה פגום ומהתורה לא יהיה בו איסור (רשב”א, שו”ע קב, ג). ואם בקלות אפשר להגעילם, יש אומרים שגם לאחר יממה, צריך להתירם על ידי הגעלה (ש”ך ח’ עפ”י מהרי”ל).[17]


[17]. ביטול האיסורים והצורך להכריע בספק הוא בדיעבד, כי לכתחילה יש לאכול מאכלים שאין בהם ספק או תערובת איסור. ולכן כאשר יש לאיסור מתירים, הואיל וממילא הוא יהפוך להיתר, הורו חכמים להמתין עד שיתבטל מעצמו (רש”י ביצה ג, ב). אמנם אם האיסור התערב במין אחר, למרות שיש לו מתירים, הוא בטל כפי הכללים הרגילים (ירושלמי נדרים ו, ד). משום שבמצב כזה כל התערובת נקראת על שם המין המותר, והאיסור שהתערב בו התבטל ונמוג מהתודעה. ואף שיש לו מתירים, אין להכביר בחששות כאשר שם האיסור כבר נשכח. וכפי שביאר הר”ן שהכוח לבטל איסור נובע מההתנגשות שנוצרת בינו להיתר, ומה שאמרו שדבר שיש לו מתירים אינו בטל הוא כאשר ההתנגשות ביניהם רפה (לעיל 2). ←

לרמ”א (קב, ד), אם האיסור נימוח לגמרי בתערובת, עד שאינו בעין כלל, גם אם יש לו מתירים – בטל, וקל וחומר כאשר התערובת נוזלית. מנגד, לש”ך ט, אפילו אם טעם האיסור יצא מחתיכה אסורה והוציאו את החתיכה מהתערובת, כיוון שהוא מין במינו ויש לו מתירים – אינו בטל. וכן משמע מדברי שו”ע. ובמקום מניעת שמחת יו”ט אפשר להקל (מ”ב תקיג, ח, זבחי צדק יו”ד קב, יג). המין נקבע לפי השם (ש”ך קב, ג).

האוסר על עצמו דבר בנדר שיכול להישאל עליו והתערב במאכלים אחרים, אינו בטל, הואיל ויכול להישאל עליו (רמ”א קב, ד; שו”ע רטז, י).

בשו”ע יו”ד קב, א, כתב שגם ספק איסור שהתערב בהיתר, אם יש לו מתירים – אינו בטל. לפיכך גם כאשר ביצה שיש ספק אם נולדה ביו”ט התערבה באלף, אינה בטלה. אמנם יש מתירים משום ספק ספיקא, ולכך נטה בשו”ע או”ח תקיג, ב. ובמקום הפסד אפשר להקל (מ”ב ה).

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן