ח – דין יבש ביבש מין במינו

כפי שלמדנו (בהלכה ב) חתיכת בשר טריפה שהתערבה בשתי חתיכות בשר כשרות שטעמן שווה, חתיכת הטריפה בטלה ברוב החתיכות הכשרות. וכן הדין כאשר התערבו חמש חתיכות איסור עם שש חתיכות היתר כמותן, כיוון שהרוב היתר, המיעוט בטל וכל התערובת כשרה (שו”ע קט, א; ש”ך ו).

ואף שמהתורה חתיכת האיסור התבטלה ברוב ונעשתה כהיתר, מדברי חכמים אסור לאכול את כל החתיכות יחד, כי אם יאכלן יחד ברור שבכל אכילה ואכילה יאכל גם מהאיסור, אלא יאכל חתיכה אחר חתיכה, וכך בכל אכילה ואכילה יוכל לומר שאינו אוכל מהאיסור. וכן אסור לבשל את כל החתיכות יחד, כי הבישול מערבב את טעמי כל החתיכות, כך שבכל אכילה הוא יאכל מכולן (רשב”א). ויש אומרים, שמדברי חכמים אסור לאדם אחד לאכול את כל החתיכות אפילו בזו אחר זו, אלא רק לשני אנשים מותר לאוכלן, וכך יוכל כל אחד לומר שהוא עצמו לא אכל מהאיסור (סמ”ג). לכתחילה טוב להחמיר כשיטה זו.[9]


[9]. חמש דעות כיצד צריך לנהוג בתערובת יבש ביבש מין במינו: א) כיוון שחתיכת האיסור בטלה ברוב ההיתר, מתייחסים אליה כאל היתר גמור, ומותר לאכול את כל חתיכות התערובת יחד, ואף מותר לבשלן יחד (התרומה, רוקח, רא”ש, רי”ו, סמ”ק וטור). ב) אף שמהתורה מותר לאדם אחד לאוכלן כאחד, מדברי חכמים לא יאכלן כאחד, כך שבכל אכילה יוכל לומר, עכשיו אינני אוכל איסור (רשב”א ור”ן, וכ”כ בשו”ע קט, א-ב, בסתם). ג) אסור מדברי חכמים לאדם אחד לאכול את כולן אלא רק לשניים, באופן שכל אחד יכול לומר שלא אכל מהאיסור (סמ”ג, הגהות שערי דורא, ודעת י”א בשו”ע, וכ”כ רמ”א לנהוג לכתחילה), ויש מי שאומר שחובה לנהוג כך מהתורה (תוס’ רי”ד). ד) יש סוברים שמן הדין מותר לאוכלם כאחד, אבל טוב להדר לתת לגוי כשיעור חתיכת האיסור, כדי שבפועל הישראל לא יהנה מהאיסור, ואף יוכל לתלות שחתיכת האיסור היא שניתנה לגוי, והוא עצמו אכל רק את המותרות (מהר”ם מרוטנבורג). ה) כל הדעות שהוזכרו עד כאן הן כשיטת רוב הראשונים הסוברים ש’מין במינו’ ‘יבש ביבש’ בטל ברוב, אולם לרמב”ם, רמב”ן ואשכול, השוו חכמים את שיעוריהם וקבעו שגם ב’מין במינו’ ‘יבש ביבש’ צריך שישים כדי לבטל את האיסור (לעיל הערה 2). בדיעבד, כאשר כבר בשלו אותן ביחד, כתב רמ”א קט, ב, שבמקום הפסד אפשר לסמוך על הרא”ש ודעימיה, ונראה שגם ב”י מסכים לכך, שכן הביא את דעתו בבדק הבית סו”ס קט. והמהדרים נוהגים כמהר”ם.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן