ספק התעורר לגבי מקרה שנפל איסור לתוך היתר והתבטל, ואחר כך נפל לתוך ההיתר עוד איסור, ויש בהיתר שיעור מספיק כדי לבטלו, אבל אם נצרף אותו אל האיסור הראשון שהתבטל לפני כן, אין בהיתר שיעור מספיק כדי לבטלם. לפי הכלל: 'קמא קמא בטל' (ראשון ראשון בטל), הרי שהאיסור הראשון התבטל ושוב אינו יכול להצטרף לאיסור השני, שכל שהיתה ידיעה בין נפילת האיסור הראשון לנפילת האיסור השני – אין הם מצטרפים. מפני שבזמן שהדבר נודע, ההיתר התגבר על האיסור וביטלו, ושוב לא יוכל להצטרף לאיסור שייפול לאחר מכן. מנגד, לפי הכלל 'חוזר וניעור', חוזר האיסור הראשון ומתעורר ומצטרף לאיסור שנפל עכשיו לתערובת, ואם אין בהיתר כמות מספקת כדי לבטל את שניהם יחד, כל התערובת אסורה.
במקרה שצירוף האיסורים נותן טעם, מוסכם להלכה שהתערובת אסורה. כגון שנפל מעט חלב לתוך בשר והתבטל בשישים, ואחר כך נפל עוד חלב לתוך אותה קדירת בשר, אם טעם החלב מורגש בבשר, התערובת אסורה, הרי שהחלב שנפל בתחילה מצטרף לחלב שנפל בהמשך לאסור את התערובת.
אולם כאשר התערובת היא של 'מין במינו', וממילא אין טעם האיסור מורגש בתערובת, נחלקו הפוסקים כיצד נוהגים. למעשה, כל עוד אין בכל האיסורים יחד כדי לאסור את התערובת מהתורה – 'קמא קמא בטל'. אבל כאשר צירוף האיסורים יוצר איסור תורה, כבר אין כוח בהיתר לבטל את האיסור שהתערב בו, וכל מה שכבר התבטל חוזר וניעור והתערובת נאסרת (פר"ח צט, כא; גר"א יא).
למשל, אם מרק של בשר טריפה נפל לתוך מרק בשר כשר, מהתורה כל זמן שהכשר הוא רוב, התערובת כשרה, אולם תקנו חכמים שרק אם יהיה בהיתר פי שישים כנגד האיסור, התערובת כשרה (לעיל הלכה ב). הרי שאם היה במרק הכשר פי שישים כנגד הטרף, התערובת כשרה. ואם שוב נפל לשם שיעור של פחות משישים טרף, אף הוא בטל בשישים, וכן שוב ושוב, כל זמן שהדבר נודע בין נפילה לנפילה. ולא זו בלבד, אלא שהטרף שהתבטל מצטרף אל ההיתר, שאם ייפול לשם עוד מרק טרף, ורק יחד עם הטרף שהתבטל לפני כן יש במרק פי שישים כנגד הטרף החדש, התערובת כשרה. אבל אם יגיע המצב לכך שבפועל מחצית מהמרק טרף, חוזרים כל האיסורים להצטרף זה לזה, והתערובת אסורה.[20]
והפר"ח צט, כא, הכריע, שכל זמן שמהתורה האיסורים שנפלו לתערובת בטלים, הכלל הוא שקמא קמא בטל. היינו שאם התערובת היא מין במינו, ועדיין יש רוב בהיתר כנגד כל האיסורים שנפלו; או שהתערובת במין בשאינו מינו, והאיסורים אינם נותנים טעם – קמא קמא בטל. אבל אם האיסורים יצטרפו יחד לרוב או יתנו טעם, הרי שמהתורה הם אוסרים, וחוזר וניעור. וכך דעת הגר"א יא. וכך ראוי לפסוק מצד שספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא. בנוסף לכך, נראה שכך יש ללמוד בפשטות מהמשנה ערלה, ב, ג, ותוספתא תרומות ו, ה, שקמא קמא בטל, ומאידך ממשנה תרומות ה, ז, יש ללמוד שכאשר האיסורים הפכו לרוב, חוזרים וניעורים.
