טו – חתיכה נעשית נבילה (חנ”ן) בבשר וחלב

כאשר חלב התערב בבשר והתבשל עמו, נעשו שניהם איסור גמור, כלומר כל החתיכה נעשתה איסור, ובלשון חכמים: ‘חתיכה נעשית נבילה’ (חנ”ן). למשל, אם נפלו 10 מ”ל (מיליליטר) של חלב לתוך חתיכת בשר של 90 מ”ל, כיוון שהחלב נתן טעם בבשר, כל החתיכה ששוקלת כעת 100 מ”ל נעשית נבילה. לפיכך אם נפלה חתיכה זו לתוך תבשיל בשר של חמישה ליטר, כל התבשיל נאסר, מפני שאין מחשבים את החלב בלבד, אלא כל החתיכה שהנפח שלה 100 מ”ל נחשבת נבילה, וכיוון שאין בתבשיל פי שישים יותר ממנה אלא רק פי חמישים – כולו נאסר. נפלו אותם חמישה ליטר שנעשו נבילה לתוך תבשיל בשר ענק שנפחו 250 ליטר, כולו נאסר, הואיל ויש בו רק פי חמישים כנגד חמשת הליטר שנעשו נבילה. הרי שאותם 10 מ”ל חלב אסרו בתהליך הדרגתי כמות בשר הגדולה מהם פי 25,000. התערבו אותם 250 ליטר בשר, לתוך 250 סירים, ליטר לכל סיר, שיש בכל אחד מהסירים 50 ליטר בשר, כל התערובות נאסרו. הרי שאותם 10 מ”ל חלב אסרו כמות בשר הגדולה מהם פי 1,250,000. בדרך זו אפשר להמשיך ולאסור את כל הבשר שקיים בעולם, שכל זמן שאין בתערובת פי שישים יותר מהאיסור, כל התערובת נאסרת והופכת לאיסור גמור. אבל אם מתחילה, בפעם הראשונה היה בבשר פי שישים מ-10 מ”ל החלב שנפלו לתוכו, החלב היה בטל בשישים, וכל התערובות הללו היו כשרות.

אפשר ללמוד מהלכה זו רעיון מוסרי, שכל זמן שאין מצליחים לבטל את הרע יש להתרחק ממנו, שאם לא כן הוא יוכל לקלקל ולאסור בתהליך הדרגתי את הכל. אמנם ההתרחקות לזמן קצר, שכן במשך הזמן המאכל האסור מתקלקל וטעמו נפגם, ושוב אינו יכול לאסור.[18]


[18]. מבואר בגמרא (חולין קח, א), שאם היה ניתן לסחוט את כל החלב שנבלע בבשר, לר’ שמעון בר רבי, שמואל וריש לקיש, הבשר היה חוזר להיתרו, וממילא חתיכה אינה נעשית נבילה. ואילו לדעת רבי חנינא, רב ורבי יוחנן, הבשר היה נשאר באיסור, מפני שאחר שהחלב והבשר התבשלו יחד החתיכה נעשית נבילה. וכך דעת רובם המכריע של הראשונים (רמב”ם, רמב”ן, רשב”א, ר”ן ועוד). (לראב”ד דעה שונה, שכל מה שלמדנו דין חנ”ן הוא לדעת ר’ יהודה במין במינו שאינו בטל אפילו באלף, אבל להלכה אין פוסקים כמותו, וממילא כאשר יהיה פי שישים כנגד החלב הראשון שנפל, יתבטל).

להלכה נפסק ש’חתיכה נעשית נבילה’ (טור ושו”ע צב, ג). ודין זה מהתורה, מפני שגזירת הכתוב שאם יתבשלו בשר וחלב יחדיו יהיו אסורים, והאוכל מהם כזית חייב מלקות. ויש שביארו, שהואיל והמבשלם עובר באיסור תורה, הם בכלל הלאו “לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה” (דברים יד, ג) שאמרו חכמים (חולין קיד, ב): “כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל”, וגם אם יפרידו ביניהם, הם נשארים בתיעובם ואיסורם (בית מאיר צב, ד, עפ”י כנה”ג).

כאשר איסור בשר וחלב הוא מדרבנן, יש אומרים שאין בו דין חנ”ן, כי דיו במה שאסרוהו חכמים ואין לגזור עליו דין חנ”ן (רמב”ם, שו”ע צט, ו, פר”ח, ערוה”ש). ויש אומרים שהואיל וכל אחד מהמינים כשר ורק בתערובתם נאסרו, אומרים לגביהם דין חנ”ן (רשב”א), ועוד שהשוו חכמים שיעוריהם, וכפי שתקנו לכל האיסורים דין חנ”ן כמבואר בהלכה הבאה (ר”ן, רש”ל, ב”ח, ט”ז וש”ך).

נחלקו הפוסקים במקרה שנפלט מהחתיכה שנעשית נבילה רק טעם בשר בלא שמץ של חלב. למשל, סיר שיש בו חתיכות בשר ובתחתיתו רוטב, ועל אחת החתיכות שמונחת כולה מעל הרוטב נפל חלב ונאסרה, לדעת ר”ן וש”ך (צב, ז; קה, יז), אם היתה החתיכה שמנה ויצא ממנה טעם בשר לשאר החתיכות, למרות שברור שלא יצא טעם חלב, כי החלב מטבעו כחוש ובלא שיהיה שרוי בתוך רוטב אינו יוצא מחתיכת הבשר שנבלע בה, כל החתיכות נאסרות, מפני שגם טעם הבשר לבדו אסור, כי החתיכה נעשתה נבילה. לעומת זאת לדעת תוס’, תרומה, רשב”א, רמ”א וט”ז (צב, ז; קה, יג), אף שאם היו מוציאים את כל החלב מחתיכת הבשר היתה נשאר באיסורה, כאשר רק טעם הבשר יוצא מהחתיכה שנאסרה אל שאר החתיכות, הרי הן מותרות, הואיל ורק טעם בשר יצא אליהן. וכן דעת רוב הראשונים והאחרונים ומהם: רש”ל, פר”ח וגר”א.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן