אף שכל הגוף צריך להיות כולו כאחד בתוך המים, אין חובה שמי המקווה יבואו במגע עם כל חלקי הגוף, אלא רק עם חלקי הגוף הגלויים. שנאמר (ויקרא טו, יג): "וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם" – בשרו הגלוי לעין (קידושין כה, א). אבל המקומות שלעיתים נגלים ולעיתים נסתרים, שנקראים 'בית הסתרים' ו'בית הקמטים', אין חובה שיבואו במגע עם מי המקווה. אמנם אסור שתהיה בהם חציצה (משנה מקוואות ח, ה; נדה סו, ב; שו"ע קצח, כד-כה). כלומר, מצד אחד, כיוון שבאופן טבעי 'בית הסתרים' ו'בית הקמטים' לעיתים מתגלים, אסור שתהיה בהם חציצה, כדי שבמידה ויהיו גלויים המים יוכלו לבוא עמהם במגע. מצד שני, כיוון שלעיתים בתנוחה טבעית הם נסתרים, אין חובה שיבואו במגע עם המים.
דוגמא ל'בית הסתרים' הוא חלל הפה – כאשר הפה סגור המים לא יכנסו בו, ואם הטובל יפתח את פיו – יכנסו מים לפיו. כמו כן חלל האף, כאשר הטובל עומד, המים לא יכנסו לתוכו, אבל אם יטבול כשפניו כלפי מעלה, המים יכנסו אליו. דוגמא ל'בית הקמטים' – בית השחי. כאשר הידיים קרובות לגוף, נוצרים קפלי בשר שהמים אינם נכנסים בהם, וככל שהידיים מתרחקות מהגוף, הקפלים נפתחים והמים יכולים לבוא עמהם במגע. ואצל אנשים מלאים, רק אם יפתחו את הידיים יותר, המים יכנסו בכל הקפלים. ואצל מלאים מאוד, גם אז יישארו קפלי בשר מכוסים.
לסיכום, שלושה חלקים ישנם בגוף: א) החלקים הגלויים צריכים לבוא במגע עם המים וחציצה פוסלת בהם. ב) 'בית הסתרים' ו'בית הקמטים' שלעיתים נגלים ולעיתים נסתרים, כל שהם נסתרים באופן טבעי – אינם צריכים לבוא במגע עם המים אבל חציצה פוסלת בהם. ג) 'מקומות בלועים' כדוגמת הגרון והחלחולת (רקטום) – אינם צריכים לבוא במגע עם המים וגם חציצה אינה פוסלת בהם. כמו כן החלקים הפנימיים של חלל האוזן וחלל האף, כל שאינם נראים כלפי חוץ נקראים 'מקומות בלועים' וחציצה אינה פוסלת בהם ואין צריך לנקותם.
