חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

יא – דיני טבילה בשבת

אשה שצריכה לטבול בליל שבת, תקיים את החפיפה והרחצה ושאר ההכנות ביום שישי, בשעה שבה תוכל לקיימן בנחת, כל אשה לפי אופייה וסדרי חייה. לאחר סיום ההכנות תאסוף את שערה באופן שיישמר עד הטבילה בלא קשרים. אם קיימה את עיקר ההכנות בבוקר, תשתדל לחזור להתרחץ ולהסתרק מעט סמוך לשבת.

ברוב הקהילות נוהגים לטבול במים חמים גם בשבת, ואף שאסרו חכמים לרחוץ במים חמים בשבת, סומכים על דעת הסוברים שאיסור זה אינו חל על טבילת מצווה. ובקהילות שבהן נוהגים לחשוש לדעת הסוברים שאיסור רחיצה בחמים חל גם על טבילה, הטבילה מתקיימת בפושרים, או בבין השמשות, שהוא זמן שלדעת רבים עדיין מותר לרחוץ בו בחמים (פנה"ל שבת יד, ט, 8).

הטובלת בשבת צריכה להיזהר שלא לסחוט את שערה כדי לזרז את ייבושו, אבל מותר לנגבו במגבת, ואין לחשוש שתוך כך תסחט מים משערה, הואיל וסחיטה זו נעשית כדרך אגב והיא אינה מעוניינת במים שנספגים במגבת (פנה"ל שבת יד, ח).

בשעת הצורך אפשר להרחיק את החפיפה מהטבילה עד יומיים. לפיכך, כאשר זמן הטבילה חל בליל שבת, וביום שישי חל חג שאסור לחפוף בו, הורו חכמים שתחפוף ותרחץ ביום חמישי. לאחר מכן תאסוף ותקשור את שערה באופן שלא יסתבך, ובליל שבת לפני הטבילה תשטוף את המקומות שאולי התלכלכו בינתיים, תנקה את שיניה, תבדוק את כל גופה ושערה שלא דבק בהם דבר חוצץ, ותטבול. וכן אם ראש השנה חל ביום חמישי ושישי, תחפוף ותרחץ ביום רביעי (נדה סז, ב – סח, א; שו"ע קצט, ו[11]

יש אומרים שאשה שיכלה לטבול ודחתה את טבילתה מסיבות שונות, לא תטבול בליל שבת, שכן הטבילה בליל שבת הותרה בדוחק למי שהלילה הראשון שבו יכלה להיטהר לבעלה הוא ליל שבת, אבל לא למי שדחתה את טבילתה בחינם. ואף שלכתחילה צריך להיזהר שלא לדחות בחינם את הטבילה לליל שבת, אם דחתה, תטבול בליל שבת ולא תדחה את טבילתה לילה נוסף.[12]


[11]. בעבר, כאשר היה קשה לארגן את החפיפה במוצאי שבת, היו פוסקים שהורו לחפוף ולרחוץ היטב גם ביום שישי לקראת הטבילה שבמוצאי שבת (רמ"א קצט, ד). כיום שאפשר לקיים במוצאי שבת את כל ההכנות בתאורה טובה ועם מים חמים, די לקיימן במוצאי שבת.

[12]. הראב"ד אסר לטבול בליל שבת מחשש לסחיטת השיער. מנגד, לרובם המכריע של הראשונים אפשר לטבול בליל שבת גם טבילה שהיה אפשר לקיים לפני כן. וכן מנהג יוצאי ספרד והמזרח (ב"י קצז, ב; טה"ב יד, ג). אולם בקהילות רבות באשכנז היה רווח מנהג שלא לטבול בליל שבת טבילה שהיה ניתן לקיים לפני כן, משום חשש סחיטה וטלטול (מהרי"ל חדשות צו; מהר"י וייל פסקים מח), ומשום שלא נהגו לרחוץ בקרים וממילא טבילתה נראתה כתיקון (תה"ד רנה-רנו, עפ"י ביצה יז, ב). וכן דעת ב"ח וט"ז ד. ולדעת רמ"א קצז, ב, במקום שלא נהגו להחמיר, אין להחמיר. וכ"כ ש"ך ג; תוה"ש ה; חכמ"א קיח, ח. למעשה, התפשט המנהג בכל קהילות אשכנז לטבול בליל שבת גם טבילה שנדחתה (עולת שבת או"ח שכו, טו-טז; באה"ט ה; שו"ת ר' אליהו גוטמאכר ח"א יו"ד נד; ערוה"ש קצז, ח).

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן