א – הטהרה שבטבילה

הטהרה מתקיימת על ידי טבילה במקווה, ומצוות הטבילה שיהיה הגוף כולו בתוך המים, שנאמר (ויקרא טו, טז): “וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ”. למדו חכמים מהמילה ‘אֶת’, שצריך לטבול עם הגוף גם את כל השיער המחובר לגוף (עירובין ד, ב). טבלה והותירה אפילו אצבע אחת או שערה אחת מחוץ למים – טבילתה פסולה. גם לא יועיל שתטבול שוב את אותה אצבע או שערה, אלא עליה לחזור ולטבול במים את כל גופה עם כל שערה כאחד. אפילו עברו שנים רבות מאז שנטמאה, ובינתיים רחצה את עצמה בכל יום במקלחת או באמבטיה, כל זמן שלא טבלה במקווה טהרה, נשארה בטומאתה וכל קרבה בינה לבעלה אסורה מהתורה (רמב”ם איסו”ב ד, ג; שו”ע יו”ד קצז, א).

כפי שלמדנו (לעיל א, יב), על ידי המים משפיע ה’ חיים לכל בריותיו, לכן המים רומזים לחסד העליון, וכשהם נקווים יחד במקווה הם מבטאים את רעיון האחדות שמתגלה בכנסת ישראל. נמצא שהטובלת במים מבליעה את עצמה בחסד העליון, ונכללת בקדושת כנסת ישראל, ומתוך כך כשהיא עולה מהמים היא כמו נולדת מחדש ונטהרת. לפיכך, מובן שרק כאשר כל הגוף כולו, כולל השערות, טובל בתוך המים, הוא נבלע ונכלל במקור חייו ומתחדש. ההבדל בין טבילת כל הגוף והשיער במים, לטבילת הגוף כשאצבע אחת או שערה אחת נותרות מחוץ למים, הוא כהבדל שבין מספר מוגבל לאין סוף, כמה שיהיה המספר גבוה, ההבדל בינו לבין האין-סוף הוא תהומי, אין סופי.

בנוסף לכך שכל הגוף והשיער צריכים להיות בתוך המים, צריך שגם לא תהיה עליהם חציצה, כדוגמת דבק או בצק, שמונעת מהמים לבוא במגע עם הגוף או השיער. אפשר לומר, שמהלכה זו ניתן ללמוד רעיון רוחני, שאין די בכך שהטובלת תחבר את עצמה באופן כללי אל מקור חייה, אלא החיבור צריך לכלול את כל תכונותיה, כישרונותיה ורצונותיה בלא חציצה, באופן שכולם יתקשרו עם החסד העליון ויתחדשו. על כן עליה לטבול בלא בגדים ובלא חציצה, כפי שיבואר בהמשך.

תפריט