ט – זמן הטבילה

[9]. זמן טבילת נידה לאחר סיום שבעת ימי הנידה, שנאמר (ויקרא טו, יט): "שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ", דרשו חכמים (תורת כהנים שם): "בנדתה תהא כל שבעה", ורק לאחר סיום שבעת הימים תוכל לטבול. ואם טבלה לפני סיום היום השביעי, נשארה בטומאתה. הורו חכמים, שגם מי שדחתה את טבילתה ליום השמיני או יותר, תטבול בלילה משום 'סרך ביתה' שעלולה ללמוד ממנה שמותר לטבול ביום השביעי (נדה סז, ב; שו"ע קצז, ג).

זמן טבילת שאר הטמאים, ובכללם זבה – ביום (יומא ו, ב; רמב"ם איסו"ב ד, ו). כלומר מדין התורה זבה יכולה לטבול ביום השביעי, ומרגע טבילתה היא טהורה ומותרת לבעלה למרות שהיום השביעי עוד לא הסתיים. אלא שאם תראה דם לפני סיום היום השביעי, טהרתה תתבטל ויתברר למפרע שהחיבור עם בעלה נעשה באיסור תורה. לפיכך, עשו חכמים סייג לתורה ואסרו על הזבה לטבול ביום השביעי אלא תמתין עד הלילה ותטבול. הרי שלמעשה, זמן הטבילה בלילה, בין לנידה ובין לזבה.

כיום, שמחשיבים את כל הנשים כספק זבות, יש להקפיד שהטבילה תהיה בלילה שלאחר סיום היום השביעי כתקנת חכמים. ואם עברה וטבלה ביום השביעי, יש אומרים שטבילתה פסולה (ראב"ד, מהר"ם ומהרי"ל), ולדעת רוב הראשונים, טבילתה כשרה (רמב"ם, רמב"ן, כלבו, רשב"א, ר"ן, מאירי). וכן נפסק בשו"ע קצז, ד-ה. גם מי שנאלצה לדחות את טבילתה ליום השמיני, לדעת הראשונים שהוזכרו, לא תטבול ביום משום 'סרך ביתה', ורק כאשר מחמת אונס אינה יכולה לטבול בלילה, תדחה את טבילתה ליום השמיני ותטבול ביום, וכן נפסק בשו"ע קצז, ד-ה. (אמנם לראבי"ה, רבנו שמחה ורא"ה, רק כשנידות טבלו בסיום היום השביעי מתחילת הווסת גזרו שלא תטבול ביום השמיני משום 'סרך ביתה', שמא תטבול ביום השביעי שטבילה בו פסולה מהתורה. אבל כיום שסופרים שבעה נקיים, מותר לטבול ביום השמיני לכתחילה. ולרז"ה מותר אף ביום השביעי לכתחילה, כי גם איסור חכמים לטבול ביום השביעי הוא לזבה ודאית בלבד).

לדעת ר"ת, מחזור ויטרי ושערי דורא, כשאמרו שזמן טבילה בלילה התכוונו שהאשה תחזור לביתה מהטבילה לאחר שתחשך, ואפילו אם תטבול ביום השביעי. ולדעת רשב"ם, הטבילה עצמה צריכה להיות בלילה. ויש אומרים שרק ביום השמיני ר"ת התיר לטבול באופן שתחזור לביתה משתחשך (רבנו ירוחם, טור וש"ך קצז, ו).

יש מחמירים ופוסקים כרשב"ם, שבשום אופן אין להתיר טבילה ביום השביעי (באר שבע, תוה"ש קצז, ט; אבני נזר יו"ד רנ; דעת כהן פח). מנגד, יש מקילים עפ"י ר"ת שבשעת הדחק יכולה לטבול ביום השביעי ובלבד שתחזור לביתה משתחשך (עבודת הגרשוני כ; סד"ט ט; ערוה"ש יד). ויש שהקילו בזה בתנאי שלא תוכל להגיע לביתה עד שתחשך (חת"ס יו"ד קצז).

למעשה, בשעת הצורך אפשר לטבול בבין השמשות, שכן ייתכן שגם לרשב"ם ודעימיה, הוא כבר נחשב לילה. וכן נוהגות נשים רבות בליל שבת לטבול לכתחילה בין השמשות (טה"ב יד, ה; רשז"א בשולחן שלמה יב, יט). בשעת הדחק, כיוון שהדין דרבנן, אפשר לסמוך על המקילים לטבול לפני השקיעה, בתנאי שלא תיפגש עם בעלה עד שתחשך. באג"מ יו"ד ח"ג ס, הוסיף שבשעת הדחק אפשר שתחזור לביתה אף לפני שתחשך אם האיש הלך לבית כנסת ויחזור רק לאחר מעריב או שיש בביתה ילדים שהולכים לישון רק לאחר שתחשך. אשה שנוסעת לשבת אל בעלה שמשרת בבסיס צבאי שבו אין מקווה, תטבול ביום, ותימָנע מלהיפגש עימו ביחידות עד לאחר חשכה. ואם יש עימה ילדים, תוכל להיפגש עימו לפני חשכה.