ציפורניים ארוכות – אינן חוצצות, הואיל והן חלק מהגוף, אלא שאם דבוק בהן לכלוך שמקפידות להסירו, אפילו הוא קטן – חוצץ. לכן נהגו נשים לקצוץ את ציפורניהן לפני הטבילה, שמא יהיה דבוק בהן לכלוך. אולם נשים שמעוניינות לגדל את ציפורניהן, אינן צריכות לקצצן אלא רק לדאוג שיהיו נקיות.[14]
יבלת שעל הגוף, גם אם החלה להיפרד, אינה חוצצת, כיוון שהיא עדיין חלק מהגוף (סמ"ג). כמו כן רצועות עור שליד הציפורן, ועור שמתקלף, כדוגמת עור שנשרף בשמש – אינם חוצצים. עור קשה ויבש שבכף הרגל אינו חוצץ. לגבי כל אלה, כאשר אפשר להסירם בלא קושי, המהדרות נוהגות לכתחילה להסירם (עי' רמ"א קצח, כב, וטה"ב ח"ג עמ' עח).
למעשה, אשה שרוצה להאריך את ציפורניה ליופי רשאית לטבול עמהן, מפני שלכל הדעות אינן חוצצות, שכן אף לראב"ן רק ציפורן שעומדת להיגזז חוצצת, וכאן אינה עומדת להיגזז (שו"ת הלל אומר יו"ד צו; תבואת שמש יו"ד נג; וזאת ליהודה יו"ד כב). ונראה שגם הנוטים להחמיר בזה בעבר, החמירו במקום ובזמן שבו רוב ככל הנשים נהגו לקצוץ את ציפורניהן. אולם במקום שבו נשים רבות ובכללן דתיות נוהגות להאריך את ציפורניהן ליופי, מותר לכתחילה לטבול בציפורניים ארוכות ואף עם מבנה ולק מעליהן, ובתנאי שהלק או המבנה יהיה נאה. עוד נראה לפי זה, שכיום גם אשה שרגילה לקצוץ את ציפורניה לקראת הטבילה, אם שכחה לקצצן וטבלה, אינה צריכה לחזור לטבול. ומסתבר שאף הרמ"א יסכים לזה. קל וחומר שאשה ששכחה לגזוז את ציפורניה בליל שבת, לא תמנע עצמה מלטבול, אלא תקפיד שיהיו נקיות.
