טו – מקומות נסתרים -שיניים ואוזניים

[18]. יש שהחמירו בסתימה זמנית הואיל והטובלת נאלצה לקובעה מחמת אונס, ורק אם נקבעה למשך חודש, הפכה להיות חלק מהשן, ואינה חוצצת (בדה"ש קצח, קעט). ויש שהחמירו אם נקבעה לפחות משבוע (רשז"א בשלחן שלמה י, יג-יד). אולם לדעת רבים אינה חוצצת, שכן אדם שנזקק לסתימה מעוניין בה, ולהיפך, מקפיד שלא להסירה עד סיום הטיפול (אמרי אש יו"ד עה-עו; שואל ומשיב תנינא ג, קח; משפטי עוזיאל ח"ט יו"ד כח; אג"מ יו"ד א, צז). בנוסף, לדעת רבים דין חציצה במקומות הנסתרים הוא מדברי חכמים. בנוסף, החציצה היא רק במיעוט הגוף שאיסורה מדרבנן. לפיכך יש להקל. יש להוסיף, שאולי חלק מהמחמירים בעבר החמירו מפני שהסתימות היו מכוערות והיו שהתביישו לצאת בהן, אולם כיום אין שום בושה בסתימות הזמניות. תפרים בחניכיים אינם חוצצים, הואיל ורוצה בהם (דובב מישרים ג, מ; אורות הטהרה יג, סב).

שיניים תותבות: יש מחמירים שחוצצות, הואיל ולעיתים רגילים להסירן (מהרש"ם א, עח). ורבים סוברים שאינן חוצצות, הואיל ורוצות בהן כמו איפור, ובנוסף, גם אפשר לישון עמהן (רב פעלים ח"ד יו"ד יג; שולחן שלמה י, כא; אורות הטהרה יג, סא). וכיוון שהדין מדרבנן משני צדדים, הלכה כמקילים.

[19]. יש אומרים שעדשות מגע חוצצות גם בדיעבד, הואיל ומקפידים להסירן לפני השינה (מנחת יצחק ו, פט; דרכי טהרה טז, כא). ויש אומרים שאינן חוצצות, הואיל ואינן מהודקות לעין אלא יש ביניהן לחות. אמנם לכתחילה יש להסירן (אג"מ יו"ד א, קד; בית אבי א, קא; שיח נחום סב). למעשה, כיוון שמדובר ב'בית הסתרים', שלדעת רבים החציצה בו דרבנן, והוא מיעוט הגוף, הרי שהספק כאן הוא מדרבנן משני צדדים והלכה כמקילים. אמנם לכתחילה כיוון שיש מחמירים, כשאין בכך קושי נכון לחוש לדעתם. עין תותבת שמתביישת להסיר, אינה חוצצת (הר צבי יו"ד קסא).

[20]. טבעת נרתיקית למניעת היריון (נובה-רינג), אינה חוצצת מפני שאינה דבוקה בחוזק ותחתיה יש לחות טבעית (שיח נחום סא). בנוסף, נראה שתוך הנרתיק אינו בית הסתרים אלא כמקומות הבלועים בגוף שאין בהם דין חציצה. ואמנם יש שנוטים להחמיר להסירה (דרכי טהרה טז, פ. ובשו"ת פוע"ה מניעת היריון עמ' 128 הובאו דעות רבנים להקל ולהחמיר). אולם כיוון שהוא ספק בדרבנן משני צדדים, וסברת המקילים נראית מאוד, יש להתיר לכתחילה. מדבקה למניעת היריון או נגד כאבים, יש אומרים שחוצצת, הואיל והיא על הגוף ולא בבית הסתרים, והאשה אינה מעוניינת להיראות בה (פוע"ה ח"א יט, נד). מנגד, יש מקום לומר שהואיל והיא רוצה בקיומה למשך זמן, דינה כדין תחבושת שאינה חוצצת (לעיל הערה 17). למעשה, כיוון שרבים מחמירים, יש להסירה. אולם בדיעבד, הואיל והוא ספק דרבנן, וסברת המקילים נראית, עלתה לה טבילה.

[21]. יש פוסקים שכתבו שהפתרון הוא להכניס צמר גפן לעומק האוזן, כך שאולי ייחשב כמקום בלוע שאין בו חציצה, או לפחות ייחשב כבית הסתרים שלדעת רבים דיני חציצה בו מדרבנן (עי' עמק שאלה יו"ד מו; טה"ב ח"ג עמ' סג-עב; אג"מ יו"ד א, צח-קג). ויש שהעלו פתרונות שונים למצבים רפואיים שונים, כמו לדוגמא שתלך עם צמר הגפן יומיים או שבוע (עי' דרכי טהרה טז, כג; ציץ אליעזר ה, לא; אורות הטהרה יג, נז). אמנם יש סברה חזקה להקל, שהואיל והאשה רוצה באטימה כדי למנוע סיכון לאוזן, הרי דין האטימה כתחבושת (לעיל הערה 16). ואף שהיא רוצה בכך רק בעת המגע עם המים, מכל מקום באותה שעה היא רוצה בה מאוד. וכ"כ הרב מאיר אריק באמרי יושר ב, פב; ועי' ציץ אליעזר ה, לא; ד, ט, ג. וכיוון שמדובר בספק דרבנן משני צדדים, שהחציצה במקצת הגוף, והאוזן היא בית הסתרים, הלכה להקל. ואם לא היה בכך סיכון, היה מקום לחוש לדעת המחמירים, אבל כיוון שהניסיון מראה שיש בכך סיכון למחלה קשה באוזן, אין מקום להחמיר. לפיכך, יש להורות לאטום את האוזן כפי הוראת הרופא ולטבול. אמנם נכון כשאפשר ללכת לרופא ירא שמיים, שכן יש מצבים שבמקום לאטום את האוזן ניתן לחטא אותה בטיפות אנטיביוטיות לאחר הטבילה, או להיעזר בחומרים שיכולים להגן על האוזן בלא חציצה. גם רופא שאינו חובש כיפה אבל נוהג כבוד בתורה ומתעניין בהוראות ההלכה כדי לסייע למטופליו, נחשב כירא שמיים. אמנם למעשה, גם מי שהלכה לרופא שאינו ירא שמיים, כיוון שהיא אוטמת את אוזנה על פי הוראה רפואית, דין האטימה כתחבושת שאינה חוצצת.