י – מצווה להקדים ולהיטהר

מצווה להתחיל בספירת שבעת הנקיים בהקדם האפשרי, ומיד בסיומם לטבול, כדי לקיים מצוות עונה ופרו ורבו, שהן שתי מצוות גדולות מהתורה. ובלא אונס, אסור לדחות את הטבילה אפילו לילה אחד (שו”ע קצז, ב). גם בימים שאשה אינה יכולה להיכנס להיריון, כמו בימי עיבור או הנקה, אסור לעכב את הטבילה אפילו ביום אחד משום מצוות עונה. קל וחומר שאסור לעכב את הטבילה מחמת ריב, אלא כל עוד אינם מתכוונים להתגרש, חובה לטבול בהקדם האפשרי, ולעשות הכל כדי להתפייס ולקיים את החיבור באהבה ובשמחה (ב”י קצז, ב). גם כאשר אין יכולת לקיים את החיבור מחמת חולי, מצווה לטבול בהקדם האפשרי, מפני שגם בשאר גילויי החיבה והקרבה יש מצווה (מהר”ם מלובלין נג; ש”ך קצז, ג).

למרות שנכון לאשה להצניע את טבילתה, אין לדחות את הטבילה משום כך. וגם כאשר בני הזוג מתארחים, והאשה אינה יכולה להסתיר את טבילתה, לא ידחו את הטבילה בלא הסכמה מלאה של שני בני הזוג.[10]


[10]. נחלקו תנאים וראשונים אם מצווה על הטמאים לטבול מיד כשיגיע זמן טבילתם. לבית שמאי ובית הלל, ר’ יוסי ור’ מאיר – מצווה. ולחכמים ור’ יוסי בר’ יהודה – אין מצווה (שבת קכא, א; יומא ח, א; נדה כט, ב). יש אומרים שהלכה כסוברים ש’טבילה בזמנה מצווה’, וגם היום, מצווה לטבול בזמן הראוי לפי התקנה והמנהג (שאילתות, בה”ג, ר”ח, רז”ה, התרומה, סמ”ג, מהרי”ק). ויש אומרים שגם בעבר וגם היום טבילה בזמנה אינה מצווה (ר”ת, ראבי”ה, יראים ועוד. ומראב”ד והשלמה משמע, שבעבר כשטבלו לפי דין התורה – טבילה בזמנה היתה מצווה, וכיום שהטבילה נדחית מחמת התקנה – טבילה בזמנה אינה מצווה. עי’ פנה”ל ימים נוראים ט, 4, שלמעשה אין טובלים ביום הכיפורים).

אמנם מצד מצוות עונה ופרו ורבו, מצווה וחובה גדולה להקדים לטבול בזמן האפשרי. ואף שבשו”ע קצז, ב, הזכיר רק את מצוות פרו ורבו, כוונתו לכלול בכך גם את מצוות עונה, שכן בכל מקום שכתבו הפוסקים על ביטול פרו ורבו התכוונו גם על ביטול מצוות עונה, והראיה שלא חילקו בין מעוברת ומיניקה למי שיכולה להיכנס להיריון. ולכך התכוונו חכמים באומרם (עירובין סג, ב) שיהושע בן נון נענש שלא היו לו בנים מפני שביטל את ישראל מפריה ורביה לילה אחד. וכן מבואר בתה”ד רנה. וכ”כ ט”ז קצז, ד; נקודות הכסף שם; בדה”ש יג, ביאורים שם, ועוד רבים.

אמרו חכמים בזוהר (ח”ב קיא, א): שתי נשים רעות הן, שקול הנחש הטמא והמזיק יכול להיאחז בהן. אחת, הטובלת לפני הזמן המותר ומשמשת עם בעלה בטומאה. השנייה, שהגיע זמן טבילתה והיא דוחה אותו כדי לצער את בעלה. מנגד, אם הבעל ציער את אשתו לפני טבילתה, חובה עליו לפייסה כדי שתטבול בשמחה. בשם האר”י אמרו שהעיכוב גורם שבמקום נשמות טובות יורדות לעולם רוחות רעות. ראו בפנה”ל שמחת הבית וברכתו א, ד, 4; ח , ו, שמצוות עונה מחייבת גם כשאין אפשרות להיריון, וממצווה זו משתלשלות נשמות קדושות לעולם.  ←

היו שהתירו לדחות טבילה ליום שמיני כדי להצניע את הטבילה משכנים וילדים גדולים (כפי אהרן ח”א יו”ד ט; רב פעלים ח”ב יו”ד לג). ויש שהתיר למוכרת, שאם תסגור את חנותה לפנות ערב יידעו הכל שהיא טובלת, שתדחה את טבילתה לליל שבת (יהודה יעלה יו”ד ריז). ובשו”ת בית שערים יו”ד רפ, דחה את דבריו בטענות חזקות. ונראה שהיתרים אלו נאמרו לתנאי החיים בעבר, כאשר חיו בצפיפות מרובה ופחות שמרו על הפרטיות ונטו יותר להתערב בחייו של הזולת. אולם כיום, שנעשה מקובל לשמור יותר על פרטיות, אין להתיר דחיית טבילה מחשש שירגישו בכך. ולכן כאשר זוג מתארח בבית קרוביו, לא ידחה מחמת זה את הטבילה, ואם ירצה לדחות, כל זמן שאין בכך הכרח, מוטב שיישאר בביתו ולא ידחה את הטבילה ומצוות עונה. כעין זה כתב בשבט הלוי (ה, קיח, ב).

גם כאשר האיש אינו בעיר, כל שיש סיכוי שיקדים לחזור, מצווה שתטבול בהקדם האפשרי, כדי שתהיה טהורה כשיחזור. וכן נשות חיילים צריכות להקפיד על כך (ואין חוששים לסכנה הסגולית המובאת בשבות יעקב ג, עז, עי’ דרכי טהרה יז, ד).

תפריט