תיקן עזרא הסופר שהטובלת תחפוף את שערה ותסרק אותו לפני טבילתה, כדי להבטיח שטבילתה תהיה כשרה בלא חציצה. כלומר, מהתורה די בכך שהטובלת תסתכל על גופה ותמשש את שערה ואת המקומות שאינה יכולה לראות בגופה, כדי שתדע שאין בהם חציצה. אולם כיוון שלא כל אשה יכולה לבדוק את שערה כראוי, תיקן עזרא שהטובלת תחפוף את שערה במים כדי להסיר ממנו לכלוך, ותסרוק אותו כדי לפתוח את הקשרים שבו (ב"ק פב, א). חפיפת השיער צריכה להיות לכתחילה במים חמים, שמסייעים להסרת הלכלוך ומקילים על התרת הקשרים וסירוק השיער, ולא במים קרים שעלולים להקשות את השמנונית שעל השיער ולגרום לסיבוך השיער וליצירת קשרים (נדה סו, ב; שו"ע ורמ"א קצט, ב).
כהמשך לתקנת עזרא, הורו חכמים שהטובלת תשטוף את המקומות המכוסים והנסתרים שבגופה, שבהם עלול להצטבר לכלוך, כדוגמת בית השחי, בין הרגליים, בין אצבעות הרגליים, הטבור, ושאר המקומות שיש בהם קפלים. וכן תנקה את האף, האוזניים והפה, ותצחצח את השיניים (נדה סו, ב). כללו של דבר, תרחץ את כל גופה במים חמים, תוך דגש על המקומות המכוסים והנסתרים, כפי שנשים רגילות לרחוץ בעת שהן רוחצות היטב (שו"ע קצט, א).
אשה שרגילה לקצוץ את ציפורניה, תקפיד לקצוץ אותן לפני הטבילה. אשה שרוצה לגדל את ציפורניה, תנקה אותן היטב, כי הלכלוך שתחתיהן חוצץ. ואם יש עליהן לק, תקפיד שיהיה שלם (להלן הלכה יב). כמו כן רצוי שתסיר לפני הטבילה שיער שנשים רגילות להסיר לשם יופי. ואמנם אין בשיער זה חשש חציצה, הואיל והוא מחובר לגוף, אולם מצד מצוות עונה, כל קישוט שאשה מקשטת עצמה לקראת הטבילה בכלל ההכנות למצוות שמחת עונה שמהתורה (פנה"ל שמחת הבית וברכתו ב, ה).
טבלה בלא לבדוק את גופה, או בלא לחפוף את שערה ולסרקו – טבילתה פסולה. ואף אם בדקה את עצמה לאחר הטבילה ולא מצאה דבר חוצץ על גופה או קשר בשערה, טבילתה פסולה, שמא היה בעת הטבילה ונפל או הותר לאחר שעלתה מהטבילה (שו"ע קצט, ח). ואם טבלה לאחר שחפפה את שערה ובדקה את גופה, בלא שרחצה את גופה ובלא שניקתה את המקומות הנסתרים שבגופה, כל שאינה יודעת שהיתה שם חציצה – טבילתה כשרה.[2]
מצאה לאחר טבילתה חציצה בבית סתריה, כגון חתיכת בשר בין שיניה – טבילתה פסולה. ואם יש אפשרות שהחציצה הגיעה מבשר שאכלה לאחר הטבילה, תולים לומר שהחציצה נתקעה בשיניה לאחר הטבילה וטבילתה כשרה (שו"ע קצט, ט; יב). וזאת משום שלדעת רבים החובה שבית הסתרים ובית הקמטים יהיו ראויים לביאת מים היא מדברי חכמים (רמב"ן, ריטב"א ומשנה למלך), ולכן בספק יש להקל (ערוה"ש קצח, נו). ויש אומרים שמהתורה צריך שבית הסתרים ובית הקמטים יהיו ראויים לביאת מים (תוס' ומאירי קידושין כה, א), ואע"פ כן גם לדעתם דינם קל יותר, הואיל ואין צורך שמי המקווה יבואו עמהם במגע (עי' ש"ך קצח, לב).
